) יה"ר שבקרוב ממש נזכה לביאת המשיח ונקיים מצות תק"ש גם בר"ה שחל בשבת – גם במדינה. והרי אפי' בזמה"ז היו ב"ד שתקעו שופר גם בר"ה שחל בשבת. ובשאר המקומות פועלים זאת ע"י אמירת פסוקי שופרות שבתורה. וכן מובן מלשון המשנה "יו"ט שר"ה שח"ל בשבת במקדש היו תוקעין" (ולכאו' הו"ל להדגיש החידוש – שבמדינה לא היו תוקעין? אלא) שזה ש"במקדש היו תוקעין" פעל גם על ה"מדינה" שלא תוקעין בפועל אבל אומרים פסוקי שופרות. ויה"ר שנזכה גם לתק"ש בפועל ביום זה. א' הטעמים שאין תוקעין בשופר בערב ר"ה הוא כדי לחלק בין תק"ש דחודש אלול שמדרבנן, לתק"ש דר"ה שמדאורייתא, ולפי"ז למה אין תוקעין בערב ר"ה שחל בשבת?! אלא שאם יתקעו בשופר מחר בער"ה ואח"ז יבוא משיח ונלך "עם ענני שמיא" לארצנו הק' ונשמע תק"ש מ"תוקע" האמיתיביו"ט של ר"ה שחל בשבת, לא יהא הפסק בין ב' סוגי תק"ש הנ"ל! ויה"ר שע"י העסק ב"תורת" ביהמ"ק ותק"ש בו, נזכה גם לתק"ש בפשטות בר"ה זה שחל בשבת! 2) עה"פ "וכפר אדמתו עמו" [בסיום חמישי דפ' האזינו] מפרש"י, בפשש"מ, "כשעמו מתנחם ארצו מתנחמת, וכה"א רצית ה' ארצך, במה רצית ארצך, שבת שבות יעקב" – גאולה האמיתית והשלימה. ועושה זאת באופן של "וכפר" – לשון "ריצוי ופיוס". וזהו מפני "כי אנו אמך ואתה אלקינו" ולכן עושה כל הענינים בסבר פנים יפות. ויה"ר שנצא מהשנה מתוך שמחה: "כי בשמחה תצאו וגו'"!

ב' חלקים משיחת יום ה' פ' האזינו, אור לכ"ט אלול ה'תשל"ט