התרת נדרים, וברכת כ"ק אד"ש אחרי התרת נדרים ואחרי קבלת הפ"נ כללי, יום ו', כ"ט אלול ה'תשמ"ט, ערב ש"ק ר"ה ה'תש"נ.
התרת נדרים, וברכת כ"ק אד"ש אחרי התרת נדרים ואחרי קבלת הפ"נ כללי, יום ו', כ"ט אלול ה'תשמ"ט, ערב ש"ק ר"ה ה'תש"נ.

הוראה משם פ' נצבים (שפירושו עמידה איתנה בתוקף המתאים) ופ' וילך(שפירושו הליכה מדרגא לדרגא): "נצבים" – בכל עניני יהדות על היהודי להיות "נצב" על עמדו בתכלית התוקף ששום דבר לא יוכל להזיזו ח"ו מקיום רצונו ית' גם אם ישנם "מלעיגים" וכו'. "וילך" – לא להסתפק בהישגי העבר אלא להיות תמיד בתנועה של הליכה ועלי' – להעלות בקודש. ב) כאשר יהודי עושה חשבון בחודש אלול מעבודתו בשנה שעברה ורואה איזה חסרון ח"ו אין לו ליפול ביאוש ח"ו, ובפרט ש"המלך בשדה", ונמצאים לאחרי ח"י אלול שמוסיף חיות באלול, ובודאי שבקב"ה נותן לו כח מיוחד לתקן ולהשלים את החסר ע"י עבודת התשובה. ג) במצות "הקהל" שבפ' וילך מודגש תפקידם המיוחד של נשי ישראל, שהרי אז היו מביאים לביהמ"ק גם "טף" שכולל קטני-קטנים. ומובן שאלו שהביאו אותם היו אמותיהם וכו'.
משיחת יום ה' פ' נצבים-וילך, כ"ג אלול ה'תשמ"ג לנשי ובנות ישראל תחיינה