חג סוכות שמח לַכֹּל!
הפעם, לכבוד הֶחָג, משהו שונה, ייחודי וחמוד:
סיפור שכתב הבן שלי, אלי דושינסקי, שהוא היום אב לבן בסיירת נח"ל....
זה היה כאשר כבן־ישיבה ("בייניש") היה בטירונות צנחנים
|בבסיס שׂא-נוּר שבשומרון. 1990:
סוכות בבסיס צנחנים – שיעור שלא שוכחים
- אלי דושינסקי. ב"ה, ערב סוכות ה`תשפ"ו 2025
ערב סוכות, בסיס שאנור ביו"ש. 1990. מחלקה של ביינישים – טירונים בצנחנים. המ"פ והמפקדים קבעו – אין ביקורים לפני החג. ראש-קשה של צנחנים.
כמה דקות יש לי לשיחה מהטלפון הציבורי. אני מתקשר לאבא שלי, בפתח-תקוה.
– הוא שואל: יש לך סט של ארבעת המינים?
– לא, אבל הבטיחו לנו שיגיע לפני החג....
שקט בצד השני. אני זוכר איך בכל שנה הוא היה לוקח אותי לשוק ארבעת המינים, מסביר איזה אתרוג הכי טוב, עם פיטם בלתי מורכב, בלי בלעטלך בכלל בשליש העליון, עם גארטל ("חגורה").
אני מרגיע אותו: "יהיה בסדר, יגיעו הסטים."
– אה.... ואסור להורים לבקר בכלל....
כמה שעות לפני החג, אני בשמירה, קוראים לי בקשר:
– "דושי", יש פה איזו פיג'ו 304 עם אבא שלך בשער.
אני מבקש ממישהו להחליף אותי.
אבא – אמרו לא להגיע…
– לא יכולתי, הוא עונה, ומושיט לי את הסט הכי מהודר שקנה בשוק.
(וכמובן קצפת ועוגת גבינה....)
בליל החג, הוקפצה המחלקה של הביינישים לשמור על "כפר האמנים" ליד שאנור. כמובן – עד אז, הסטים עדיין לא הגיעו לבסיס.
את שמחת החג שהייתה שם בכפר.... לא אשכח – הסט המהודר שאבא הביא היה הסט היחיד שהיה לנו. כל המחלקה ברכה עליו, והרגשנו התעלות.
וכמובן – איך אפשר לשכוח את ה"קדר" של המ"פ במוצאי החג מול כל המחלקה – הוא "מקדר אותי" בריצה הלוך וחזור, ואני מחייך ומרוצה, ומרגיש כמה היה שווה לשלם על זה.
מה למדתי?
✅ על כוחה של המסורת
✅ על דבקות במטרה ובמשימה
✅ הערך של אנשים שמאמינים בך
תודה אבא, תודה למ"פ, על השיעור הכי חשוב שלי בשנה ההיא.
חג סוכות שמח
(מיכאל דושינסקי, פראג)
