<p><b>Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.<br/></b><br/></p><p dir='rtl'><b>ג. וזהו צאינה וראינה, שמפני שהתורה באה בפנימיות לכן צריכה לבוא בלבוש, משא"כ בבחי' המקיף, בעטרה שעיטרה לו אמו (אף שהיא בחי' עליונה יותר, מ"מ מפני שהיא באה בבחי' מקיף), לכן נאמר צאינה וראינה, לצאת מבחי' הלבושים. והנה, ענין שעטרה לו אמו אינו שנש"י עושים את בחי' העטרה, שהרי העטרה שרשה מבחי' גלגלתא דא"א (ולא שנמשכת מבחי' אמי), אלא שנש"י ממשיכים את העטרה שתומשך להיות כתר ומקיף על י' ספירות דאצי' (עד"מ מבני המדינה שמכתירים את המלך, שהכתר והעטרה היתה עשויה מכבר, ובני המדינה שמים את העטרה בראשו של המלך).</b></p><p dir='rtl'><b>ד. וזהו וממדבר מתנה, דהנה מדבר הוא בחי' אשר לא ישב אדם שם, אדם הוא בחי' התחלקות קוין די' ספירות, שיש בהם שינויים בין קטנות לגדלות, וזהו שישנם שינויים בציור פני אדם, אך בחי' לא אדם הוא למעלה מבחי' אדם, בחי' המצח, רצון שלמעלה משינויים, וע"ז נאמר כי לא אדם הוא להינחם, שהוא למעלה מבחי' השינויים דקטנות וגדלות. ועד"ז בעבודת האדם, דהעבודה והאהבה שע"פ השגה וטעם ודעת, הוא בחי' אדם, ובה ישנן שינויים מקטנות לגדלות, משא"כ בבחי' הרצון הוא למעלה מטו"ד ובה אין שינויים, ולכן מבחי' זו ישנו הכפרה, והוא בחי' הציץ שעל המצח.</b></p><p><b>Sichos.net</b></p><a rel="payment" href="https://www.paypal.com/donate?hosted_button_id=SVCNKGSMCEANE">Support the show</a>