דבורה מוזס עברה עם משפחתה לירושלים כשהיתה בת כשנתיים וחוותה את ילדותה תחת השלטון בריטי, מלחמת השחרור ואחר כך מדינת ישראל הצעירה. משפחתה חיה בבית משותף של מספר משפחות שלכל אחד חדר או שניים משלו, שירותים משותפים לכולם, ומרתף אחד שהיווה עבור כולם מעין מקלט כשהפציצו הירדנים את העיר. ועל אף שחיו בצפיפות ובדוחק הם לעולם לא הרגישו שחסר להם משהו.
כשהיא כמעט בת 16 משפחתה של דבורה עברה לארצות הברית. לא היה קל ההסתגלות לחיים שם אבל לאט לאט הם הסתדרו. את התיכון דבורה סיימה בניו יורק, אחר כך הגיעה לאוניברסיטת בר אילן לשנת לימודים בארץ ומשם לסיום התואר הראשון חזרה בארצות הברית.
עם סיום התואר היא קפצה לביקור קצר בישראל עם תוכניות לחזור אליהן תוך שבועות ספורים בברוקלין. אבל אז, התרחש מפגש חשוב מאוד, עם משה מוזס, שיהפוך במהרה לאב ילדיה ובעלה האהוב עד לפטירתו אחרי 33 שנות נישואים מאושרות, ואחרי שפגשה אותו התכניות שלה, כמו שניתן להבין, קצת השתנו.
החיים המשותפים שלהם ינועו בין ניו יורק לפתח תקוה לפריז וחזרה, יכללו הקמת משפחה איכותית ואוהבת שבערבי שבתות יתקבצו סביב שולחנם חברים רבים של הילדים מכיוון שארוחת השבת שלהם התארכה באופן קבוע בשיחות ובדיבורים ודבורה תתחיל עבודה בתור יועצת בבית הספר צייטליין בתל אביב, שם תפתח קריירה חינוכית משמעותית מאוד שתימשך 29 שנים.
בשנת 1997 תתגלה אצל משה מחלת הסרטן, תוך 10 חודשים הוא נפטר. דבורה היתה לצידו לאורך כל התקופה והיא יודעת להגיד היום שהיא שמחה על כך שהיה להם הרבה זמן איכות משותף בחודשים האחרונים שלו.
מספר שנים אחרי פטירתו של משה, דבורה נישאת בשנית, לאיתן בן דוד, ידיד ותיק של המשפחה, וממשיכה בחיים משמעותיים, של עשייה מתמדת, התפתחות ומשפחתיות.
מילדה צעירה במלחמת השחרור שפגז נופל על גג חדר השינה שלהם בזמן ההפצצות ובמזל לא התפוצץ, לנערה שעוברת לארצות הברית ולא מבינה איך מנהל בית הספר אליו חשבה לעבור מאחר לפגישה שנקבעה איתו ביותר משעה אז היא פשוט קמה והולכת, לאישה צעירה שמגיעה לישראל לביקור, פוגשת את האיש איתו תקים משפחה ופשוט מאוד-לא חוזרת הביתה, לאמא שבוחרת בקריירה משמעותית מאוד אבל עם דגש על כך שהיא מאפשרת לה להיות אמא נוכחת לחלוטין בחייה של ילדיה, לאישה שעושה חיים בפריז, מתמודדת עם אובדן ובוחרת להמשיך לחיות, נישאת בשנית, לא נרתעת משינויים וכך גדלה ומתפתחת כל הזמן, לסבתא וסבתא רבה אוהבת ומעריכה מאוד את נכדיה וניניה, זהו סיפורה של דבורה מוזס.
קרדיטים לפסקול:
Music byYurii Kohut fromhttps://pixabay.com//?utm_source=link-attribution&utm_medium=referral&utm_campaign=music&utm_content=121519">Pixabay
Music byYurii Kohut fromhttps://pixabay.com//?utm_source=link-attribution&utm_medium=referral&utm_campaign=music&utm_content=121519">Pixabay
Music byAmaksi fromhttps://pixabay.com//?utm_source=link-attribution&utm_medium=referral&utm_campaign=music&utm_content=117637">Pixabay
Music byMusictown fromhttps://pixabay.com//?utm_source=link-attribution&utm_medium=referral&utm_campaign=music&utm_content=22140">Pixabay