כולנו חולמים על הצוות המושלם:

💫 כולם רצים יחד לאותו כיוון

💫 אין קרבות אגו מיותרים

💫 אף אחד לא עסוק ב"לשמור על הגב" של עצמו

אבל גם בחברות הכי טובות, עם האנשים הכי מבריקים והכי מוכשרים, כולם יכולים ליפול למלכודות:

👻 כשהאגו מתחיל לדבר

👻 כשפוליטיקות קטנות גונבות את הפוקוס

👻 כשהמוח שלנו, בלחץ או בעייפות, מפרש כל הערה כהתקפה אישית

בכל ארגון, בכל צוות – נקודת המוצא היא זהה. המשאבים מוגבלים, השמיכה קצרה, וכל צד מושך לכיוון שלו כדי להשיג את היעדים של המחלקה שלו. כל מחלקה רוצה לקדם את המטרות שלה, כל מנהל מחפש למקסם את ההשפעה שלו, וכל צוות נלחם על מה שהוא חושב שיביא את החברה להצלחה – רק שהפרספקטיבות שונות.

אז למה יש צוותים שבהם המאבק הזה הופך למלחמה פנימית, עם חיכוכים, תסכולים ותחושת חוסר הוגנות? ולמה יש צוותים שבהם זה פשוט חלק מהשיח, בלי שזה פוגע ביחסים או באנרגיה המשותפת? ההבדל הוא לא בכמות המשאבים, לא בגודל החברה, ולא באתגרים העסקיים – אלא בגישה המנטלית של הצוות.

בשביל צוות חזק שרץ טוב יחד - צריך הרבה אמון בין האנשים. 

בפרק השבוע אני צוללת לשאלה: מאיפה מתחילים כדי לבנות אמון בצוות? מה הגרעין שממנו הכל מתחיל? מה הצעד הראשון שצריך לקחת כדי לעבוד אחד עם השני ולא אחד נגד השני?

הצעד הראשון נוגע להנחת מוצא של האנשים שמניחה שמי שמולנו מגיע עם כוונה טובה. המנגנון הקוגניטיבי שלנו עובד כך שהוא מפרש את המציאות דרך פילטרים של ניסיון אישי והנחות מוקדמות. הנחת כוונה טובה היא דרך לכוון את הפילטרים הללו בצורה בריאה ומקדמת.

מה זה אומר בפרקטיקה, ואיך מטמיעים את זה? לקריאת המאמר המלא או להאזנה לפרק - בתגובה הראשונה