ויהי בוקר ויהי ערב, ויסרב יונתן ללכת לישון.

ויאמר – הלוא רבות עוד השעות עד הבוקר ואבא ואמא נשארים ערים עד מאוחר ומדוע זה יאמרו לי 'לך לך והכנס למיטה ותתכס בשמיכת הדונלד דאק ותאחז בדובי ותעצום עיניך ותשן'?

ויאמר – הלוא מלא הארון עוגיות ומלא הפריזר ביסונים של שוקולד, קטנים כאלה, וכיצד זה אוכל למלא כרסי בארוחת ערב של פת וסלט ומקושקשת וללכת לישון כאחד האדם?  הטרם תדעו כי גדול אני ואין השינה תופסת בי ככל האדם?

ויחזק את ליבו ואת אחיזתו בכורסא ויסרב ללכת לישון. ויפצירו בו ההורים חזור והפצר עד אשר דל כוחם ותשש וינצח וישאר לראות טלוויזיה עד מאוחר למרות שמחר יש גן. כי ההורים חלשים המה ומיתרי קולו של יונתן חזקים והוא זה שתפס את השלט, מאה ועשרים ושבעה ערוצים.

ויערימו עליו ההורים ויעמעמו את האור ויתנו לו שוקו חם ויכרבלו ויעטפו אותו בחיבוקים ובשמיכת פליז וירדם יונתן על הספה.

ויחלום והנה הוא בונה ספינה, ולספינה ארובה גדולה וחמישה מפרשים וקוף ורוד עם כובע של קברניט וכלב שחרחר כמו שאמרו לו שאי אפשר כי הוא אלרגי.

ויפתחו ארובות השמיים וירד גשם של סוכריות טופי, מהסוג השווה, שלא מתקלקלות בנפילה מהשמיים, ויעל הטופי, ויכס את עין הארץ ויעל עד מעל לראשי הגבעות וההרים והעצים.

ותשוט הספינה על גלי ים הטופי הגדול וינהג בה יונתן ביד רמה ויקף את העולם שוב ושוב ושוב.

ויגיע אל אי הענקים וילחם שם בשני הענקים הגדולים – דני לוין ואיתמר גורביץ' – וינצחם ויצל מידם את אבני הלגו הגדולות ואת בובת הכלב ואת הכדור הכחול שלקחו לו אתמול בלי רשות.

וישוט עוד ויגיע אל המדוזה הגדולה – אשר שמה בפי כל ובפי אבא "סמק הים הזה" – ותגד לו סמק, של נעלך מעל רגלך למען אוכל לצרוב אותך כמו שצריך, ילד, ויזהר ויקחה במקל וישם בשמש ותימס סמק ותעלם.

ובכל מקום שכף רגלו של יונתן דורכת, בכל נמל שאליו הוא מגיע על פני ים הטופי הגדול, שמחה וששון וממתקים מסבא וסבתא והמשחקים בטלפון כיד המלך וכל הילדים קוראים יחי ונותנים הזמנות לימי הולדת וקלפים נדירים.

ויונתן שט לו ובכל אשר ירצה יושיט את ידו ויקטוף סוכריה מים הטופי, ויאכל לתיאבון בעוד הספינה מטלטלת על הגלים ואין איש שיאמר לו "כאב בטן" ואין איש שיזהיר "שיניים!" והכל טוב ומתוק ושריר ובריא וקיים.

ותהי רוח חזקה וסערה גדולה עלתה והשמיים התקדרו ויחזק יונתן בהגה הספינה ויפחד ליבו – אבל רק מעט – ויקרא בקול גדול  –

וירגש יונתן יד רכה  מלטפת את ראשו וישמע קול רך לוחש ששש, הכל בסדר, הכול בסדר יונתני, וירגע ים הטופי מזעפו ויתבהרו השמיים.

וישב יונתן על שפת חוף הים  וגלי הטופי הצבעוניים נעים למולו. וינשום נשימה עמוקה ויחפור בחול באצבעות רגליו הקטנות.

ולא ידע יונתן שעוד יחזור לכאן. אחרי היום הראשון בכיתה א' ואחרי שהיא תשבור לו את הלב ובשינה החטופה במארב וכשהעבודה תעמיס על כתפיו יותר ממה שהוא יכול לשאת, ובלילה אחרי שביתו תתגייס, ובלילה לפני הבדיקה הגורלית וכשיתנמנם לו בגינה ליד בית האבות והים עדיין יהיה צבעוני ומרשרש וקסום והרגליים קטנות והשלווה גדולה.

ויעמוד יונתן וירא את העולם כולו מקצה ועד קצה והעולם שקט ועטוף אהבה ומתוק.

ויקץ יונתן והנה חלום.

ויגלה יונתן והנה הוא במיטתו והנה פסי אור התריסים על התקרה והנה צליל המים הזורמים של אבא מצחצח שיניים באמבטיה, ויקום, ויתלבש, וילך לגן וישמח.

ויהי בוקר ויהי ערב.

ויסרב יונתן ללכת לישון.

יצירה: Jean Sibelius – Impromptu op.5 no.5 ביצוע: ענבר רוטשילד