אני מרגישה שאני רוצה להתעורר בעוד שנה שנתיים אחרי שהכל יגמר. לטייל בחו"ל בלי לחשוש מאנטישמיות, לטייל בארץ בלי לחשוש מאזקעות ולא לנעול פעמים את הדלת בלילה מחשש לחדירת מחבלים. אני בעיקר מרגישה שזהו, מיצתי ובא לי לדלג שלב ולחזור לימים שבהם היה לנו טוב.

בשיחה עם אורנה שוורץ, מתמחה בלימודי ימימה ברחבי הארץ היא הסבירה בפרק שיש בתוכנו שני מצבים, לפעמים תקווה אמונה, לפעמים חרדה, חוסר ביטחון.

גם במצב עכשיו שכולנו חווים קושי, מי שמסתכל במבט אמיתי רואה שזה לא 24ֿֿ.7 יש רגעים שאני קצת יותר מעודדת, ויש רגעים על הפנים. למה? כי אני זזה מהמקום הטוב שלי אל הרע.

כאנשים שרוצים לעשות עבודה פנימית ורוצים לצמוח ימימה מלמדת אותנו לעלות לקומה גבוהה ולהסתכל על הרגש מלמעלה. מה קורה לי עכשיו?

איפה זה פוגש אותי. אה זה פוגש אותי בפחד. זה לא פעם ראשונה שאני חווה פחד אבל עכשיו זה מגיע ובגדול וכאן יש לי אפשרות לעשות עבודה פנימית ולצמוח.

כולנו חיים מהלא טוב שלנו, הרבה יותר קל לנו להתחבר ללא טוב לזכור את הלא טוב. 

אנחנו מסתובבים בעולם כאילו עוד שניה יעלו עלינו והנה הלא טוב שלי התגלה לכולם

הלימוד מלמד את הדרך חזרה הביתה. לשוב אל המקום האמיתי שיש לכל אחד מאיתנו.

שזה טוב. כי אנחנו רק רוצים טוב. גם אם טעינו בדרך.