אחרי שהרמתי את עצמי קדימה ולמעלה, היה לי אויר לנשום ונוף לראות, אז עצרתי לרגע לחשוב מה באמת אני רוצה שיהיה הצעד הבא שלי.החלטתי שהכי חשוב לי זה צוות, ושאני רוצה להשאר בתחום הבריאות.לשמחתי אכן קרה שפגשתי יזמת שחשפה אותה לעולם... שידעתי שקיים... אבל לא חשבתי שיכול להיות רלוונטי אלי - ביוטק. והנה ברגע שהכרתי אותה ושמעתי על הכיוון שלה, נדלקתי.כבר כמה שבועות שאנחנו בדייטינג/אידייאיישן/אקספלוריישן בתחום הענק והמרגש הזה, אבל מצאתי את עצמי מתקשה להפרד מהפרק הקודם, וספציפית מהפמטק.הפרק הזה הוא על סוף ועל התחלה, ועל מעברים, על פרידות ועל אבל, על כשלון וגם על התחושה מנחמת הזו שכל הנקודות מתחברות. והערה קטנה - אני מתישהו מדברת בפרק על זה שאחרי הצבא נרשמתי ללימודי המחשב באוניברסיטה, ובשמיעה חוזרת חשבתי שאולי בעולם של היום זה לא ברור איך התקבלתי. אז אציין שהיתה לי תעודת בגרות יחסית טובה מהתיכון, וגם פסיכומטרי עשיתי כבר בתיכון, ולפני כמעט 20 שנה תנאי הקבלה ללימודי מדמ"ח היו משמעותית פחות קשוחים מהיום. אז כן, בהחלטה של רגע, נרשמתי ופשוט התקבלתי. אני יודעת כמה זה לא ברור מאליו, לא אז, ובטח ובטח לא עכשיו. _______________מקורות:הרצאה של נטלי בנדרסקי-שלם על כתיבה, בה הכרתי את המושג של הטיוטה הראשונה המחורבנת, וגם משהו קצר שאני כתבתי על ההרצאה.הספר "הגיונות" של דקארט בויקיפדיה.שיר של ניל יאנג, משם לקוחה השורה "האם עדיף להשרף או לדעוך?".הספר Untamed.ראיון עם מיכל מיכאלי בפודקסט הכושל.