זה אחד הפרקים הכי לא "פוליטיקלי קורקט" שתשמעו כאן וזו הסיבה שכ"כ אהבתי אותו. זו פשוט שיחה הכי כנה ואותנטית בין שתי נשים שאיבדו את אמא שלהן ולא חוסכות באף מילה או מחשבנות למישהו.
זה כל כך מרענן לשמוע מישהי שמשתמשת בהומור ולא מנסה לייפות או להגיד את מה "שצריך".
כל הדברים שנחשבים לא מכובדים, לא מנומסים ולא מותאמים לסיטואציה תשמעו בפרק עם דנה.
האם מותר לצחוק בשבעה?
האם זה מכובד לרקוד מסביב לקבר של האהוב.ה שלנו?
האם זה תקין לא להרגיש שום חיבור לטקסים והאזכרות?
פרק מרתק שיגרום לכם להגדיר מחדש את איך "אמורים" להתנהג בזמן אבל.