הפוד זמין בפלטפורמות נוספות חומר מקומי - פודקאסט היפ-הופ ישראלי דיונים על תרבות ההיפ-הופ, סקירת סצינת הראפ בישראל, דירוגים, ריאיונות עם אומנים, סיקורים של רליסים ועוד פרק #1 הסיבות להצלחה המטאורית של ההיפ-הופ משתתפים עומר חביב - ראפר (פלומר / Pellomar), מנחה סדנאות ראפ (דאוןטאון) ויוצר תוכן (שמנו אוזן) שי ג'יאן – יוצר, מפיק, איש סאונד ("סלמנדרה") אור ברוך – די.ג'יי, מנהל מדיה וקריאייטיב קרדיטים הקלטה ומיקס - גל סלע ביט פתיח – שי ג'יאן קאבר-ארט - דור חביב הפוד זמין גם בפלטפורמות נוספות https://linktr.ee/downtownrap *** פרק 7 "הרכב. מה? להה.." – הרכבים בהיפ-הופ ישראלי למה צריך הרכבים בראפ? ראפ זו מוזיקה חברתית. הראפ נולד מתוך חבורות רחוב, מסיבות ואנשים שגדלו יחד שרצו לייצג ולבטא את הקול של ההמון שלא שומעים אותו. במקרה של הראפ - הכלי המוזיקלי הוא קול של בנאדם, כשחבורה עושה את זה וכל אחד קצת שונה, אתה מדייק את הסגנון שלך יש מהות וערכים הגלומים בתוך המוזיקה וכשעושים את זה ביחד יש ערכים נוספים שמתווספים כמו קהילה, ערבות וכבוד. בשנות ה-90 בארה''ב היו בעיקר הרכבים – שעשו מהפכה בעולם המוזיקה. NWA, Wu Tang Klan, Public Enemey ההרכבים האלה לא בהכרח הביאו הרמוניה הכי מקצועית מבחינה מוזיקלית – אבל המון זרימה חברתית, חיזוקים, ווי גאט יור בק. *ברוך חוויה אישית – הרכב ראפ בתיכון הרכב ראפ שהיה לו בתיכון במטולה – ניסו לחקות משו. חבר'ה, לעשות ביחד – זה הכוח שטמון בהרכבים. הרכב יכול להיראות בבוני ומאיים ומצד שני זה יכול למשוך ולהכניס עניין. חבר'ה שכיף להם יחד, כולם יודעים את המילים אחד של השני ומשלימים ומחזקים – זה כח מטורף. חבורה מאוגדת נותן לאדם היחיד לגיטימציה, אנרגיה, אווירה של מסיבה, צחוקים, להשתטות, תחושת ביטחון. צד בך שלא מקבל ביטוי מלשבת לבד בחדר. מחזק את הצד החברתי באישיות. ישנה השפעה על הליריקס בשירים שנכתבים במשותף עם חבר'ה – במסר, באווירה, בתכנים. הרכבים *הדג נחש – הרבה מסרים חברתיים, פוליטיים, מחאתיים על החברה הישראלית *שאזאמאט – נישה מיוחדת. צחוקים אבל גם חברתיים ואישיים – לדוג' השיר "שניים במקום" להקה עם סולנים ונגנים, המון התייחסות לחבורה, כולם מקבלים שאוטאאוט, משחקים עם כל הכלים שיש להם. *שבק ס' – להקה ותיקה שהביאה את הראפ בעברית. היו חופשיים ממגבלות ורפראנסים בעברית. התחילו כטינאייג'רים ולכן שרו על תכני נעורים – מיניות, צחוקים, מסיבות, ישיבות, עישונים והמון כיף וגרוב. שילבו אלמנטים של רוק כבד, Fאנק והיפ-הופ *מבוא הדודאים – (חוויה מהופעה שלהם במזקקה ירושלים) – בקים נונסטופ, דינמיקה מטורפת של אנשים שגדלו יחד, חברים קרובים כמעט משפחה, מתזמגים אחד עם השני ועם הקהל. המון אותנטיות ביצירה, הרבה מגע, אהבה ופירגון. תחושה של שירי אוהדי כדורגל, ריקוד שבטי, שומעים את הסביבה של הערסים שהם גדלו בה. הרבה סלנג, ציטוטים מהתנ''ך וחוכמת רחוב. *הקבינט – סופר גרופ של אומנים מוכחים, קרו שהוא לא בדיוק הרכב שגדל יחד אלא יותר יצר במקביל. אין ממש תכנים חברתיים. *פרודוקס – לרוב מרגיש לא היה תהליך כתיבה משותף אלא זרימה על הנושא של כל אחד. יש כמה שירים עם תכנים יותר עמוקים שמרגישים שנכתבו יחד או תמות משותפות – לדוג' "מחלת נפש" בו כולם פותחים את הורסים באותו משפט. *פלא אוזן – יוצרים ולא רק ראפרים. כולם מפיקים, יש דיג'יי בהרכב (סמיילז) עבודה על שיר – יש הבדל בין סייפר שבו כל ראפר מבצע את השיר שלו בנפרד לבין חובורה שכותבת יחד ומביאה תוכן מדויק שבו כל אחד עומד מאחורי כל מילה. בתוך תהליך העבודה חבורה לומדת לעבוד יחד *הדג נחש – דוגמה די מטורפת מבחינת ותק ומגוון של יצירה. מעל 25 שנה ללא פירוק או הפסקה. כל אחד יוצא לפרויקט סולו, מפיקים פסטיבל, מארחים המון אומנים, מופעי להקה, טור עולמי, פסקול לסרט, שאנן כותב ספר, יאיא יוצר סדרה בחינוכית "ילדי בית העץ" וזוכה עליה בהמון פרסים. עושים המון דברים, דרך חיים של יזמות. עוברים טיפול קבוצתי *המופע של ויקטור ג'קסון – (עומר מור - "איציק פצצתי", עמית אולמן - "פדרו גראס" ועומר הברון – "ג'ימבו ג'יי") הרכב שחצה את המגבלות של הז'אנר ושל מה שמצופה מהרכב. יזמות, חדשנות. יצרו מחזמר-ראפ בשם "העיר הזאת" שעלה כהצגה ומאוד הצליח. שילבו ראפ, משחק, תפאורה, נגינה לייב, ספוקן וורד, ביטבוקס, אקפלה ובאטל. לאחרונה יצאו בהדסטארט וגייסו כסף להפקת סרט. ביצירות נוספות (עיבוד ספוקן וורד ל"מקבת" של שייקספיר ומחזמראפ נוסף "תיכון מגשימים" בו שילבו גם להקה וקטעי ריקוד). כל אחד לבד לא היה מסוגל ליצור את זה. "שם טוב האבי" (תמיר בר, רביד פלוטניק , ג'ימבו ג'יי, ישי סוויסה בהפקה מקורית של כאן 11) ו"הכנופייה" (לוקץ', טל טירנגל וסוויסה) שיצא בתוכנ