שנים ידעתי שהרגל שלי צריכה טיפול.
ידעתי – והתעלמתי. כי פחדתי. כי לא רציתי לוותר על הדשא, על התחושה שאני עדיין יכול לרוץ, לקפוץ, לבעוט.
אבל הגוף – הוא לא שותק לנצח.

בפרק הזה אני חוזר לרגע שבו הכול התחיל – פציעה קטנה שגדלה עם ההכחשה, עם השנים, עם האגו.
אני מדבר על הניתוח שעברתי, על הפחד להיכנס לחדר ניתוח, על ההתעוררות, על ההבנה שכאב שלא מטפלים בו – לא נעלם. הוא פשוט מחליף צורה.

סיפור על אהבה לכדורגל, על הזנחה שקטה, על גוף אחד שנשא את כל המשקל – פיזי ונפשי – עד שכבר לא יכל יותר.

זה פרק על גוף ונפש. על קבלה. על ריפוי. ועל בחירה ללכת מחדש – לא רק פיזית, אלא גם רגשית.