סיפורו של רס"מ (מיל') אברהם צבי (צביקה) פרידמן ז"ל מעין הנצי"ב, אשר נהרג בקרב במחסום תייסיר בבקעה, במסגרת שירות מילואים בחטמ"ר אפרים, דרך עיניו של דניאל, בנו הבכור. צביקה, שהיה נשוי ואב לשישה ילדים, היה אדם ישר וטוב לב, מלא אהבה ומסירות למשפחתו. הוא אהב את הטבע ובעלי החיים, והרגישות הזו ליוותה אותו בכל תחום בחייו.
בשיחה בגובה העיניים עם דניאל בן ה-17, הוא מספר על אבא שחינך את ילדיו לראות ולכבד את כל מה שחי ועל הקשר המיוחד שהיה להם, קשר שלא דרש הרבה מילים, קשר שבו מבט אחד או מחווה קטנה הספיקו כדי להבין זה את זה. בזיכרון של דניאל, צביקה היה נוכח בכל הרגעים הקטנים והחשובים, תמיד מוכן להקשיב, לתמוך ולהיות שם עבור משפחתו. דרך רגעים פשוטים אלה, ניכרת דמותו – אדם ישר, מסור ואוהב, שהשפעתו תישאר חיה בלב המשפחה וכל מי שהכיר אותו.