שנה. שנה שלמה מאז שהמציאות במדינה התהפכה מהקצה אל הקצה וחווינו זוועות כאב, אובדן ושכול בעוצמות שלפעמים אי אפשר לתפוס.

מחר כשנציין את השביעי באוקטובר בשנה שאחרי,

כשהחטופים עדיין שם והחיילים עדיין מסכנים את חייהם יום יום,

מילואימניקים עוצרים את החיים שלהם ואזעקות בכל הארץ,

אני רוצה להביא בשיחה הזו קול אחר.

נפגשתי עם יוליה לדבר על איך אפשר לשמור על שפיות בתקופה הזו שלא ידוע מתי היא תיגמר,

וגם אם הדעות שתשמעו הן קיצוניות עבורכם,

אני מקווה שהמסר יצליח להגיע ללבבות.

מסר שאומר שגם השנה הכל כך קשה הזאת באה כדי לעזור להמון אנשים להתפתח במקביל,

במטרה לעבור תהליך ולהיות יותר קרובים אל עצמנו.

דיברנו גם על איך אפשר להחליף תחושות אשמה לנוכח מה שקורה כשהחיים ממשיכים, ולהפוך את זה להפצת אור.

הפייסבוק של יוליה ליצירת קשר

הפיצו לכל מי שצריך לשמוע ולקבל אור,

ומתפללת עם המון תקווה בלב לחיים שקטים ובטוחים