קורס קבלה פתיחה - בחברותא זו נחשפים יסודות חכמת הקבלה, המתמקדים בהבנת מבנה העולמות, הקשר בין האור לכלי, ומושגי יסוד כמו הרצון לקבל והשפע האלוקי. המורה פותח בפסוק של רבי חנניה בן עקשיא המדבר על "זכות" – מושג המייצג את תהליך הזיכוך וההשתוקקות הנדרש על ידי קיום תורה ומצוות. הרצון לקבל מתואר ככלי המרכזי של הבריאה, כשמולו עומד השפע או האור האלוקי, היוצרים ביחד את הנשמה, שהיא אינטראקציה בין שני העולמות. הרצון לקבל הוא חומר הבריאה, והוא מוגבל ביחס לאינסופיות השפע, מה שיוצר מצב של "חיסרון" – תנאי הכרחי לקבלת השפע אך שמתחבר עם השפע הגבול הוא בלתי גבול. הרצון לקבל משתנה בין נשמות שונות, בהתאם להיקף השתוקקותן, אך ככל שהרצון גדול יותר – כך יכולת ההנאה והשפע גדלים גם הם, כל עוד מתקיימים תנאים נוספים כמו השוואת צורה ונתינה. ההרצאה מדגישה את החשיבות של אי-הפרדה בין האור לכלי: אין אור ללא כלי ואין כלי ללא אור, וכי השפע האלוקי תמיד נמשך מעצמותו של הבורא (יש-מיש), בעוד שהרצון לקבל הוא בריאה חדשה, תהליך חדש (יש-מאין). ההבדל בין יש-מיש ליש-מאין משמש להסביר את טבע הבריאה והקשר בין הבורא לנברא. המרצה מתייחס גם למושגים כמו ריקבון (פירוק הכלי לצורך בנייה מחדש), זיכוך הרצון לקבל, והקשר בין השתוקקות רוחנית לגשמיות. הוא מדגיש שהרצון לקבל רוחנית הוא המפתח לגדילה אמיתית, ושיש להבחין בין קבלת שפע "על מנת לקבל" לאור "על מנת להשפיע". בסיכום, ההרצאה מציבה את יסודות הקבלה כסדר חשיבה הכרחי להבנת המציאות, ומדגימה כיצד הרצון לקבל והשפע האלוקי פועלים יחד ליצירת הנשמה והקיום. ההבנה של ההבדלים בין הבורא לנברא, וריכוז בנקודות המפתח של הזיכוך והצירוף, מהווים את הבסיס להמשך הלימוד הקבלי. - 🔥 "זכות" כהזדככות הנגרמת מקיום תורה ומצוות, המכוונת לצירוף נשמות לתהליך רוחני של טיהור והשתוקקות. - 💡 הרצון לקבל הוא חומר הבריאה, כלי הנדרש לקבל את השפע האלוקי (האור). - 🌟 השפע האלוקי (האור) נמשך מעצמותו של הבורא (יש-מיש), בעוד שהרצון לקבל הוא בריאה חדשה (יש-מאין). - 🔄 יש אי-הפרדה מוחלטת בין אור לכלי – נשמה היא אינטראקציה בין השניים. - ⚖️ ככל שהרצון לקבל גדול יותר, כך גדלה גם ההנאה מהשפע, אך קיימים תנאים נוספים לקבלת השפע המלא. - 🛠️ ריקבון – פירוק הכלי לצורך תיקון וזיכוך, תהליך הכרחי להתפתחות רוחנית. - 🌈 הבחנה בין קבלת שפע על מנת לקבל לבין קבלת שפע על מנת להשפיע, והחשיבות של השאיפה לעלות על דרך האמצע. הזכות איננה רק "צדקה" או זכויות משפטיות, אלא תהליך רוחני של הזדככות. קיום תורה ומצוות אינו מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי לזיכוך – הרצון לקבל או הגדלת הרצון לקבל הרוחני בהתחלה – ולהטמעת האור בתוך הכלי. זה מדגיש את החשיבות של העבודה הפנימית וההשתוקקות האמיתית מאחורי המעשים. הרצון לקבל הוא החומר ממנו נבראת כל המציאות, והוא מציג חיסרון מול השפע האינסופי של הבורא. חיסרון זה הוא לא דבר שלילי, אלא תנאי הכרחי ליצירת הבריאה, שכן השפע האלוקי זורם רק כאשר יש כלי המקבל אותו. כך נוצרת מערכת של תלות הדדית בין השפע לבין הרצון. יש-מיש מייצג המשכה ישירה, מתמשכת ומתמדת, הקיימת מעצמותו של הבורא. לעומת זאת, יש-מאין הוא בריאה חדשה, חידוש, יציאת משהו מהאין אל הקיום, כמו הרצון לקבל שנברא. ההבחנה הזו מסבירה כיצד יכול להיות שהבורא הוא שלם ומושלם, אך הבריאה נבראת ממנו כמשהו חדש ושונה. אין ממשות לאור ללא כלי המקבל אותו, ואין כלי ללא אור שמאיר אותו. הנשמה היא למעשה תוצאה של האינטראקציה בין השפע האלוקי לבין הרצון לקבל. רק דרך החיבור בין השניים ניתן להרגיש, להשיג ולהתפתח. ההבנה הזו מונעת תפיסות מוטעות המבלבלות בין הבורא לנברא. ההשתוקקות לקבלת השפע היא מדד ישיר לגודל הכלי וליכולת ההנאה. ככל שהרצון לקבל גדול ותקף יותר, כך יכול האדם או הנשמה לקבל תענוג גדול יותר. אך חשוב לזכור שזהו רק חצי מהחוק – התנאי השני הוא השוואת צורה, כלומר שהכלי יהיה מתאים לקבלת השפע באהבה ובנתינה. פירוק הכלי הוא תהליך הכרחי להעלאתו למדרגה רוחנית גבוהה יותר. התהליך כולל התמודדות עם "קליפות" – חלקים שאינם מאפשרים קבלה נכונה של השפע. ריקבון יכול להתקיים כבחירה מתוך עבודה רוחנית או כתוצאה מהשגחה אלוקית בדרך יסורים, והוא הכרחי לתיקון הרצון לקבל וזיכוכו.