היי לכולם, קוראים לי זהר בכר; ואני עצבנית. מ-2 סיבות. ראשית, אני עצבנית כי נעמה חיה באילוז'. לפי ההגיון של הפרינססה, אני צריכה לכתוב את תיאור הפרק לבד לבדי. ולמה? כי אני ראיינתי אותה, אז נגזר עלי לכתוב את, טוב, את זה. איך הולך לי עד כה? בבקשה תשקרו לי. בלי שום קשר כרגע נעמה פשוט יושבת לידי בחדר פעילות, אוכלת פאקינג טוסט וצוחקת עלי- כי אין לי מושג מה לכתוב. טוב, יום רגיל באשפוז אני מניחה. הסיבה השנייה פחות מעניינת- אני מקלידה עם פאקינג קצה של עפרון כי הציפורניים שלי ארוכות מידי למקלדת ובאלי לתלוש אותם מהמקום. התחלתי לעשות ציפורניים פה באשפוז, בשלישי שעבר למעשה. לא יודעת, כנראה הייתי צריכה את זה לאופי החדש שאני בונה לעצמי או משהו כזה. בכל מקרה- נעמה גרוסמן. אחרי שפטפטנו קצת שטויות, הפרק הבא עומד להיות קשה. תגיעו מוכנים, לא יודעת, תבואו עם גלידה או משהו. הנה מה שהביא את נעמה לבית חולים פסיכיאטרי. ___________________ מגישה: זהר בכר | עורכת: זהר בכר עריכת סאונד ומיקס: זהר בכר | עיבוד תמונה: זהר בכר