יש דבר כזה זוגיות בלי לריב?

כנראה שלא. לפחות לא זוגיות בריאה. אבל מה עושים כשהריבים הם בבית? הרי אין מקום ״פרטי״ לריב בו אליו הילדים לא חשופים. בין אם זה הריב עצמו, האנרגיות שאחרי ריב או בין לבין. 

אבל מה אם ריבים הם לא בהכרח דבר רע? מה אם אפשר להשתמש בריבים שלנו כדי להשתפר בעצמנו, אבל גם כדי ללמד את הילדים שלנו ערכים שונים - גם כשלא מסכימים או רבים, עדיין אוהבים, גם כשרבים יש דרך לדבר. 

בפרק הזה, אנחנו מנסים לפנות לנושא הרגיש של ״לריב״ ועוד לריב מול הילדים. משהו שכל זוג מנסה להימנע ממנו, וכל זוג בסוף מוצא את עצמי קצת חובט בעצמו - שהוא לא מצליח להימנע.

אז מה עושים? איך מתמודדים עם זה?