בסיבוב הראשון של הסרטן, לפני כשלושים שנים, גינת רייס החליטה להפסיק את הטיפולים הקשים בניגוד לעצת הרופאים. 

לפני כחמש שנים נפטר בן זוגה מסרטן אחרי תקופה בהוספיס בית, ולאחר מכן היא עצמה אובחנה פעם נוספת עם סרטן, הפעם בשלב ארבע.

מאז חלפו כארבע שנים וגינת עדיין כאן, חיה בכל מאודה, גם במגבלות ההולכות ומתרבות שמציב הגוף. את גינת אי אפשר להכניס תחת שום הגדרה מוכרת. היא חומקת באלגנטיות מכל משבצת, ובמשפטים קצרים ונטולי פתוס היא מתעקשת לדייק את התמונה, לא להוסיף או לקשט או להגזים. לא לעשות ממנה עניין. לא להיות רציניים מדי. 

עבור גינת הדברים פשוטים: מה שיש זה מה שיש. יש סרטן גרורתי. יש אהבה לאנשים ולחיים. יש טיפולים בסרטן ויש קבלה שהמוות עשוי להיות קרוב. אין סתירה בין הדברים. הכל חי מאוד ונוכח ובתוך כך גינת מרחפת בין עולמות של מעלה ושל מטה, של פנים וחוץ, בלי מאמץ ובלי יומרות. 

במקום להיאבק או להיאחז בשליטה, היא בוחרת בענווה, באי-ידיעה, בפתיחות ובזרימה עם הדברים כפי שהם. הגישה שלה משחררת ומכניסה פרופורציה לחיים, גם בתוך מחלה."בזכות המחלה אני מרגישה שאני מתקרבת יותר למשהו שהוא גדול מאיתנו", היא אומרת. 

אנו זוכות ללוות את גינת בהוספיס בית ולהידבק בכל פעם מחדש בחיוך שלה, בתשוקה שלה לחיים ובאהבה שלה לאנשים המקיפים אותה. 

תודה מקרב לב לגינת האהובה, ששיתפה אותנו ברוחב לב בסיפורה