פרופ' דן אריאלי נפרד לפני כחודש מאמו האהובה, דפנה אריאלי. בפוסט מרגש שפרסם לאחר מותה הוא סיפר על הבחירות האמיצות שלה בפרק הסיום של חייה ושיתף במחשבות ובמסקנות שלו מתוך מחקריו, על מהי מיתה טובה.

דן, שחוקר בשנים האחרונות את תחום סוף החיים ואף השלים קורס "דולות מוות", מאמין שההכנה שעשה הועילה לו ולמשפחתו וכי “כל משפחה צריכה מישהו שמבין את התהליך הזה ויכול להוביל אותו”.

בשיחה שלנו הוא נע הלוך ושוב בין החוויה האישית של ליווי אמו אל מותה, לבין בחינת התהליך במונחים חברתיים ופסיכולוגיים. 

שוחחנו על הדרך שעבר דן לצד אמו בתקופת חייה האחרונה ועל השיח המשפחתי הצלול והפתוח על המוות הקרב. דיברנו על סבל וכאב, על "בגידת הגוף", על חופש בחירה והכנה למוות, על הוספיס בית, על המורכבות של שלב סוף החיים בעידן המודרני, על הנצחה ומורשת.

בתוך כל אלה הורגשה בשיחה האהבה, הגאווה וההערכה של דן לאמו –אישה שהיינו שמחות להכיר, ושבחרה לחיות עד הסוף כפי שחיה תמיד – מתוך בחירה.

אנו מודות מקרב לב לפרופ' אריאלי שהסכים לשוחח אתנו בזמן אבל טרי, ולשתף אותנו בפתיחות ובנדיבות מתוך חוויותיו האישיות והידע המקצועי העצום שלו.