לפני מותו של נח, שוחחנו עם אמא שלו, כרמל המופלאה, על ההליכה לצידו בתוך תהליך הגסיסה – על האומץ לדעת, להרגיש, להחזיק באמת. ארבעה שבועות אחרי מותו, כרמל חוזרת לדבר איתנו – והקול שהיא מביאה איתה נותר אותו קול כן, פשוט ועמוק שמבטא תפיסת עולם נדירה מדי במחוזותינו ומעוררת השראה. 

כרמל מספרת לנו על הימים והרגעים האחרונים של נח ומתארת את רגע המוות עצמו באופן מפתיע ביופיו."זה ממש היה רגע שבו הוא, הגוף שלו, הנשמה שלו מיצו את התהליך," היא אומרת. "זה היה כל כך שלם, כל כך פשוט, ממש הופתעתי מכמה זה בנאלי. עוד תנועה שקורית, עוד צעד שאדם עושה ברחוב. שיא הפשטות." 

בפרק הזה כרמל משתפת אותנו גם בפרידה המרגשת מנוח, בשבעה ובתהליך שהיא ומשפחתה עוברים מאז, שבו נח נוכח באופן עמוק וטבעי ומלא עדינות בתוך החיים. אנחנו פוגשות את כרמל לא רק כאמא שמתאבלת, אלא כאדם שמצליח להביט במוות מקרוב – ולהישאר עם העיניים והלב פקוחים לרווחה.