הפרק הזה מגולל טרגדיה משפחתית, אנושית, קהילתית - טרגדיה של עם שלם. הוא פנדורת הפחדים הכי גדולה של אדם: לאבד את משפחתו ואת חירותו. שירה, חברה שלי מימי דובר צה״ל, התיישבה איתי לשיחה כדי להשמיע קול: את קולם של חווי האובדן העמום, את קולו של האבל המושהה, ואת קול המאבק: מאבקם של 120 חטופים שעדיין, נכון ליום פרסום פרק זה (288), נמצאים בעזה ומצבם בסיכון חיים יומיומי.

*

הפרק מוקדש לחיזוק בנות משפחתה של שירה, שנחטפו בשביעי באוקטובר ושוחררו בעסקה: עדי שהם, נווה (בן 8), יהל (בת 4), שושן הרן, שרון ונעם (בת 12) אביגדורי.

*

לאורם של לילך ואביתר (תרי) קיפניס, פול וינסנט קסטאלבי, ואבשלום הרן.

*

למען שחרורו של טל שהם, בעלה של עדי שהם, אביהם של נווה ויהל, ולמען 119 חטופים נוספים, ביניהם נשים, גברים, קשישים, חיילים, חיילות, ילד ותינוק.