בהתחלה חשבנו שלפרק הזה אין שום תכלית. חשבנו שזו הזדמנות להיפגש, כל אחת מרחוק, ולפרוק את שעל ליבנו כנשים עצמאיות, מנהלות עסקים, שקורסות אל תוך האובדן הלאומי והפרטי שלנו. גילינו שזו הייתה הזדמנות לחשוב, לבחון ולשאול את כל השאלות הנכונות (ואולי גם אלו שלא) על אובדן שאינו פיזי, ואינו אישי. האם עסק יכול להתאבל? האם הוא צריך? האם צריך לעצור הכל, או שאפשר ומותר להמשיך ליצור, לעבוד, לעסוק - בזמן שעולמם של אחרים עצר?
תודה לחברה והאורחת רונה צ׳יש, יזמת ומנהלת חנות האפס-פסולת הראשונה בישראל - הנייקד מרקט (בורוכוב 1, תל אביב - הנה האינסטגרם)
אשמח לשמוע מה חשבתן.ם על הפרק, לשיתופים, לביקורת, למחשבות.
האזנה נעימה!