
הפרק מחלוק לשני נושאים מרכזיים: תפיסת הרוע בעולם ועניין הצומות, האסונות הלאומיים והחורבן.
הנושאים בפרק:
אין רע יורד מלמעלה – מה עם תינוק שנולד עם מום בלידה או רעידות אדמה ומה עם "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה"
ייסורים של אהבה – אין דבר כזה
איוב – על שני סוגי השטנים בסיפור (שטן שמייצג רע קוסמי; שטן שמייצג את הרוע באדם עצמו)
צדיק ורע
לו, רשע וטוב לו – למה אין פה שאלה (תלוי מה מגדירים טוב ומה מוגדר צורך של אדם)
***
מ-21:10 בערך התחלנו לדבר על הצומות, מהותם:
למה הכוונה שלא צמים על העבר אלא על הווה ועל העתיד
האם יתבטלו הצומות כשרוב ישראל יהיו בארץ
האם נכון היום להמשיך לקרוא קינות בבית הכנסת כאבל לחורבן בעוד איננו בגלות בחו"ל אלא בארץ ישראל, ואולי כדאי לפתוח דוכן בחוץ ולהסביר על חשיבות בית המקדש
על אגדות חורבן גלותיות של חז"ל (כמו קמצא ובר קמצא), למה הם פרסמו אותן, ומה צריך להיות המסר בימינו
על מרד בר כוכבא והמסר שלו
הקב"ה שונא חנופה – על שינויים בנוסח התפילה בתפילת מוסף בראשי חודשים ובחגים (מפני היד שנשתלחה במקדשך) וכן בתפילת שמונה עשרה של יום חול (תקע בשופר גדול)
על מהות בית המקדש – הכרת אלוהים וקריאה לאומית בשם ה'
האם נכון היום לפעול לעלייה להר הבית ולהקמת בית המקדש או קודם צריכים לכונן חברה מתוקנת ומוסרית
על רעיון ההחמצה של המטרה – הן בחורבן בית המקדש והן בחטא העגל ושבירת הלוחות
על ברכת דיין האמת על בשורה מרה (לאו דווקא מוות); על ברכת שהחיינו לעומת הטוב והמטיב
***
"תשעה באב ואסונות לאומיים" – הספר החדש של הרב יוחאי מקבילי
סיכת המקדש: