בשנים האחרונות עולם האהבה עצמית מתפתח וגורם לכולנו לנסות להתקרב קצת אל עבר האהבה עצמית...

האם זה נהדר? ברור שכן. אנחנו הכי בעד!

אבל לפעמים, מרגיש לנו שאם אנחנו אוהבים את עצמנו אנחנו אמורים לקבל את עצמנו בדיוק ככה כמו שאנחנו מבלי להשתנות מילימיטר..

וזאת חברים? גישה שתוקעת אותנו במקום.

אז האם לאהוב את עצמי סותר בהכרח את הרצון לשינוי ושיפור?

אם אני באהבה עצמית אני צריכה לקבל גם את כל הפגמים ולחיות איתם?

איך משלבים בין השניים?

כל זה בפרק :)