טיפול פסיכודינמי הוא כמו יצירת אומנות, מלאכת מחשבת. יש לטוות ולארוג אותו לאט, בעדינות ובסובלנות. בשיחה עם ד"ר רמי טולמץ', פסיכולוג קליני, ראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית באונ' בר-אילן בעבר, וכיום חוקר ומרצה בביה"ס לפסיכולוגיה באונ' רייכמן, ביקשתי להבין, מהם היסודות התאורטיים והפרקטיים של הגישה הדינמית לטיפול פסיכולוגי? עד כמה היא יונקת את שורשיה מהגישה הפסיכואנליטית של פרויד? מדוע חשוב כל-כך להבין את הדינמיקה של היחסים שלנו עם הדמויות המטפלות בעבר? באיזו מידה סוג טיפול כזה עדיין רלוונטי בעידן שבו מחפשים פתרונות מהירים? מה ההבדל בין טיפול פסיכולוגי מסורתי לגישות חדשות כמו קואצ'ינג ו-NLP? ומה הופך מטפל פסיכולוגי למטפל טוב?