יש תחושה שעכשיו מותר לדבר רק על עזה. ובאמת יש בזה הגיון כביכול, זה לא הזמן לנשמה. לדבר על זה זה פינוק ויותר גרוע הסטת מבט.

בעיני חוסר העיסוק שלנו בפנימיות הביא אותנו לאסון הנוכחי. הזנחנו את הילד הפנימי וה"דמיונות" שלו, המיתוס והעולם שמעבר. עכשיו התת מודע המפוחד של ישראל משתולל. ופנימיות היא גם הדרך להתקדם.

לא הכל רע. בשוליים יש כבר הכרה חדשה ברגשות הקמאיים שמניעים אותנו. בצמיחה אורגנית משונה, איים פה ושם של הכרה. לא יודע מתי זה יתורגם למציאות פוליטית מיטיבה, וכמה מוות עוד נחווה ונהיה אחראים לו בדרך. אבל זה קורה.

נעמה שחר מביאה שכל חריף וכנות ללימוד של הנביא הושע, שמדבר על מלחמות וזמנים של חורבן ישראל, ובעיקר על בגידה. הילדים של הושע לא נולדו ממנו. קשה להגדיר את המקצוע של נעמה, היא כותבת, מעבירה סדנאות כתיבה ו"משחררת אנשים מפרפקציוניזם". בשיחה על הושע מדברים על קנאה, אהבה וכוח.

באמצע האפוקליפסה האישית והלאומית שהושע מתאר יש קטע קצרצר על העולם בזמן שלום, בו סוף סוף "תקראי (לי) אישי, ולא תקראי לי עוד בעלי". אז את זה לומדים.

כדי ללמוד בחברותא שילחו מייל ל bayit.sheni@gmail.com

#יהדות #רגשות #מיתוס #רוחניות #פודקאסט