בין הערות לשינה, בין הילדות לזקנה, אומרים שיש רגע אחד, שיכול להמשך עד אינסוף אבל הוא בעצם-  נקודה. אילו יכולנו היינו חוזרים שוב ושוב אל הרגע הזה. 

איך זה אצלכם? הרגעים האלה שלפני השינה. מה אתם עושים? הרי בעוד רגע ישתחרר החבל ותוכלו להפליג לים החלומות. אבל כדי לצאת למסע אל הלילה השחור נדרש כוכב אחד מנצנץ שיאיר את הדרך, כמו ברכת שלום, כמו תפילה, כמו חיבוק, כי כשהוא שם אפשר להרפות, לשחרר את האחיזה ולתת לסירה לשוט. 

יצאנו למסע בעקבות שירי ערש. אבל מהו בעצם שיר ערש? 

בעצם כמעט כל שיר יכול להיות שיר ערש. יש כאלו שאומנם נכתבו לשם כך, אבל יש רבים אחרים שמצאו את עצמם מושרים פתאום דווקא ברגע שלפני השינה. יש שירי ערש שגם עשו את הדרך ההפוכה והפכו לשירת יומיום. 

ובאיזה גיל הם מפסיקים להיות רלוונטיים? שנתיים? שלוש? ובכל זאת אפשר לומר שהם מלווים אותנו כל החיים. 

כמו קול קדמון, קולה של אמא, קולו של אבא, הם מתגלגלים בנו. גם לאחר הרבה שנים, לפעמים עשרות, לפעמים מאות, וגם ממרחק של מאות קילומטרים ובשפה שכבר כמעט נשכחה הם מצליחים להפעיל בנו איזה כוח פנימי. 

יצאנו למסע הזה בעקבות השירים, מתוך הבנה שמאחורי כל שיר מסתתר סיפור. פעם זהו סיפורה של זמרת, או של אספן, פעם של סבתא, פעם של חברה שלמה. שירים שליקטנו ממסורות שונות, בשפות שונות, שירים שחלקם הועברו מדור לדור במשך מאות שנים עם שורשים עמוקים. הם מתקבצים לסדרה שמספרת סיפור גדול יותר, סיפור עלינו, על הילדים שהיינו והילדים שעודנו. כי שיר הערש הוא נקודה בזמן, רגע, שבין אם אנחנו מספרים את זה לעצמנו ובין אם לא, אנחנו שבים וחוזרים אליו.