אני חיה בחברה שמעריצה צעירות, שסוגדת ליופי וגוף חטוב. חברה בה לנשים אסור להתבגר כי הן הופכות להיות לא רלוונטיות. 'גיל הבלות' הוא תואר העלבון הרשמי שקיבלנו, ונשים מתבגרות מלאות שנאה עצמית.
ואני אומרת לא הבנו טוב את השם. הבלות היא לא שלנו, היא של כל מה שלא מתאים לנו יותר בחיים: בלות האשמה, בלות הריצוי, בלות הפחד מה יגידו.
אני בת 51 וגיליתי שחוץ מתסמיני ההתבגרות המלחיצים, עוד משהו קורה: האישיות מבשילה, הלב מחלים, נסיון החיים הופך לחכמה, וחכמה זה נעים.
גיליתי שלאהוב את עצמי זה מהפכני. לאהוב את הגוף שלי זה מהפכני. לאהוב את עצמי מתבגרת זה מהפכני.
מזמינה להצטרף למהפכה. לעזוב את מועדון "יורה בעצמי חיצים" ולעבור למועדון "מוחאת לעצמי כפיים".
על כל דבר שאת עושה או לא עושה, קטן או גדול, להיות מועדון המעריצות מספר 1 שלך, למחוא לעצמך כפיים 💜
השנים היפות לא הסתיימו. הן מתחילות עכשיו ברגע הזה.
בראבו!
All content for מוחאת לעצמי כפיים is the property of בית הפודיום and is served directly from their servers
with no modification, redirects, or rehosting. The podcast is not affiliated with or endorsed by Podjoint in any way.
אני חיה בחברה שמעריצה צעירות, שסוגדת ליופי וגוף חטוב. חברה בה לנשים אסור להתבגר כי הן הופכות להיות לא רלוונטיות. 'גיל הבלות' הוא תואר העלבון הרשמי שקיבלנו, ונשים מתבגרות מלאות שנאה עצמית.
ואני אומרת לא הבנו טוב את השם. הבלות היא לא שלנו, היא של כל מה שלא מתאים לנו יותר בחיים: בלות האשמה, בלות הריצוי, בלות הפחד מה יגידו.
אני בת 51 וגיליתי שחוץ מתסמיני ההתבגרות המלחיצים, עוד משהו קורה: האישיות מבשילה, הלב מחלים, נסיון החיים הופך לחכמה, וחכמה זה נעים.
גיליתי שלאהוב את עצמי זה מהפכני. לאהוב את הגוף שלי זה מהפכני. לאהוב את עצמי מתבגרת זה מהפכני.
מזמינה להצטרף למהפכה. לעזוב את מועדון "יורה בעצמי חיצים" ולעבור למועדון "מוחאת לעצמי כפיים".
על כל דבר שאת עושה או לא עושה, קטן או גדול, להיות מועדון המעריצות מספר 1 שלך, למחוא לעצמך כפיים 💜
השנים היפות לא הסתיימו. הן מתחילות עכשיו ברגע הזה.
בראבו!
דיכאון ככוח מרפא, אורחת: סימונה מצליח חנוך | מוחאת לעצמי כפיים, פרק 34
מוחאת לעצמי כפיים
54 minutes
1 year ago
דיכאון ככוח מרפא, אורחת: סימונה מצליח חנוך | מוחאת לעצמי כפיים, פרק 34
למה הדיכאון מעורר בנו פחד ובושה? ומה בעצם הוא בא ללמד? סימונה מצליח חנוך כתבה את הספר ׳אגדות המוות ההפיך׳ ומציעה זווית חדשה להתבונן על קריסה רגשית. היא מתבוננת בגיבורות ילדותנו שמתו ושבו לחיים: שלגיה, היפייפיה הנרדמת, כיפה אדומה, פזית ועוד... ומבינה מהסיפורים שלהן דברים שרלוונטים לדיכאון בעצם היום הזה.
מה הכי חשוב לזכור כשאנחנו מדוכאות? והאם הקשר בין לידה למוות הוא מנגנון מרפא?
לפרטים על הספר "אגדות המוות ההפיך"
מוחאת לעצמי כפיים
אני חיה בחברה שמעריצה צעירות, שסוגדת ליופי וגוף חטוב. חברה בה לנשים אסור להתבגר כי הן הופכות להיות לא רלוונטיות. 'גיל הבלות' הוא תואר העלבון הרשמי שקיבלנו, ונשים מתבגרות מלאות שנאה עצמית.
ואני אומרת לא הבנו טוב את השם. הבלות היא לא שלנו, היא של כל מה שלא מתאים לנו יותר בחיים: בלות האשמה, בלות הריצוי, בלות הפחד מה יגידו.
אני בת 51 וגיליתי שחוץ מתסמיני ההתבגרות המלחיצים, עוד משהו קורה: האישיות מבשילה, הלב מחלים, נסיון החיים הופך לחכמה, וחכמה זה נעים.
גיליתי שלאהוב את עצמי זה מהפכני. לאהוב את הגוף שלי זה מהפכני. לאהוב את עצמי מתבגרת זה מהפכני.
מזמינה להצטרף למהפכה. לעזוב את מועדון "יורה בעצמי חיצים" ולעבור למועדון "מוחאת לעצמי כפיים".
על כל דבר שאת עושה או לא עושה, קטן או גדול, להיות מועדון המעריצות מספר 1 שלך, למחוא לעצמך כפיים 💜
השנים היפות לא הסתיימו. הן מתחילות עכשיו ברגע הזה.
בראבו!