אני חיה בחברה שמעריצה צעירות, שסוגדת ליופי וגוף חטוב. חברה בה לנשים אסור להתבגר כי הן הופכות להיות לא רלוונטיות. 'גיל הבלות' הוא תואר העלבון הרשמי שקיבלנו, ונשים מתבגרות מלאות שנאה עצמית.
ואני אומרת לא הבנו טוב את השם. הבלות היא לא שלנו, היא של כל מה שלא מתאים לנו יותר בחיים: בלות האשמה, בלות הריצוי, בלות הפחד מה יגידו.
אני בת 51 וגיליתי שחוץ מתסמיני ההתבגרות המלחיצים, עוד משהו קורה: האישיות מבשילה, הלב מחלים, נסיון החיים הופך לחכמה, וחכמה זה נעים.
גיליתי שלאהוב את עצמי זה מהפכני. לאהוב את הגוף שלי זה מהפכני. לאהוב את עצמי מתבגרת זה מהפכני.
מזמינה להצטרף למהפכה. לעזוב את מועדון "יורה בעצמי חיצים" ולעבור למועדון "מוחאת לעצמי כפיים".
על כל דבר שאת עושה או לא עושה, קטן או גדול, להיות מועדון המעריצות מספר 1 שלך, למחוא לעצמך כפיים 💜
השנים היפות לא הסתיימו. הן מתחילות עכשיו ברגע הזה.
בראבו!
All content for מוחאת לעצמי כפיים is the property of בית הפודיום and is served directly from their servers
with no modification, redirects, or rehosting. The podcast is not affiliated with or endorsed by Podjoint in any way.
אני חיה בחברה שמעריצה צעירות, שסוגדת ליופי וגוף חטוב. חברה בה לנשים אסור להתבגר כי הן הופכות להיות לא רלוונטיות. 'גיל הבלות' הוא תואר העלבון הרשמי שקיבלנו, ונשים מתבגרות מלאות שנאה עצמית.
ואני אומרת לא הבנו טוב את השם. הבלות היא לא שלנו, היא של כל מה שלא מתאים לנו יותר בחיים: בלות האשמה, בלות הריצוי, בלות הפחד מה יגידו.
אני בת 51 וגיליתי שחוץ מתסמיני ההתבגרות המלחיצים, עוד משהו קורה: האישיות מבשילה, הלב מחלים, נסיון החיים הופך לחכמה, וחכמה זה נעים.
גיליתי שלאהוב את עצמי זה מהפכני. לאהוב את הגוף שלי זה מהפכני. לאהוב את עצמי מתבגרת זה מהפכני.
מזמינה להצטרף למהפכה. לעזוב את מועדון "יורה בעצמי חיצים" ולעבור למועדון "מוחאת לעצמי כפיים".
על כל דבר שאת עושה או לא עושה, קטן או גדול, להיות מועדון המעריצות מספר 1 שלך, למחוא לעצמך כפיים 💜
השנים היפות לא הסתיימו. הן מתחילות עכשיו ברגע הזה.
בראבו!
רחלי ראובן יוצרת מנחה ומשוררת בחסד סובלת מכאבים כרוניים יומיומיים, כך שהדיכאון והקורבנות תמיד נמצאים על הכתף. צללנו לשיחה כדי להבין דווקא איך מפיקים שמחה מתוך התמודדות עם כאב פיזי, ואיך אפילו הפכה ליפה יותר בזכותם, וגם מתי צריך להקשיב לסבתות, איך גיל המעבר הוא הזדמנות להגשמה, ולמה היא אומרת כל הזמן "בעזרת השם"?
בסוף אוקטובר התכנית ׳מוחאת לעצמי כפיים׳ יוצאת להפסקונת. לעידכונים על מתי ואיפה העונה השניה, ואירועים חדשים הקשורים ל ׳מוחאת לעצמי כפיים׳ הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה, זה הלינק: https://chat.whatsapp.com/GEvs0GQyaj0FvMxQycsba7
מוחאת לעצמי כפיים
אני חיה בחברה שמעריצה צעירות, שסוגדת ליופי וגוף חטוב. חברה בה לנשים אסור להתבגר כי הן הופכות להיות לא רלוונטיות. 'גיל הבלות' הוא תואר העלבון הרשמי שקיבלנו, ונשים מתבגרות מלאות שנאה עצמית.
ואני אומרת לא הבנו טוב את השם. הבלות היא לא שלנו, היא של כל מה שלא מתאים לנו יותר בחיים: בלות האשמה, בלות הריצוי, בלות הפחד מה יגידו.
אני בת 51 וגיליתי שחוץ מתסמיני ההתבגרות המלחיצים, עוד משהו קורה: האישיות מבשילה, הלב מחלים, נסיון החיים הופך לחכמה, וחכמה זה נעים.
גיליתי שלאהוב את עצמי זה מהפכני. לאהוב את הגוף שלי זה מהפכני. לאהוב את עצמי מתבגרת זה מהפכני.
מזמינה להצטרף למהפכה. לעזוב את מועדון "יורה בעצמי חיצים" ולעבור למועדון "מוחאת לעצמי כפיים".
על כל דבר שאת עושה או לא עושה, קטן או גדול, להיות מועדון המעריצות מספר 1 שלך, למחוא לעצמך כפיים 💜
השנים היפות לא הסתיימו. הן מתחילות עכשיו ברגע הזה.
בראבו!
