בפרק הזה אנחנו צוללים ל״עולם הקסום״ של תהליך התושבות בקוסטה ריקה – איפה שהפקידים מחייכים חיוך רחב, אומרים פורה וידה, ואז שולחים אותך הביתה כי חסר פסיק בטופס מ-2019.
כשנגמר לנו הדרכון (והסבלנות), עשינו את מה שכל זר היה עושה – בורדר ראן והפעם שוב לפנמה!
כן כן, עם ילדים, מזוודות, סנדוויצ’ים עייפים, וגבול אחד שמרגיש כמו קטע מתוך משחקי הכס.
בין פקיד לפקיד דיברנו על התחושה שאתה גר פה אבל לא באמת פה, על כמה זה מתסכל כשאף אחד לא ממהר חוץ מהשעון, ואיך שומרים על שפיות כשכל שלב בתהליך מרגיש כמו קורס יוגה מתקדם.
יאללה, תצטרפו אלינו – לפחות בפרק הזה אין תור בגבול ואין מה לחפש את החותמת. 😅