מורן אביב דביר היא אימאנית ( אמא אמנית) רב תחומית שמלווה תהליכי יצירה ויזמת תרבות בקהילה. היא חיה עם משפחתה (תום ושלושת בניה : גפן, שדה ולוטם) בדלפט, הולנד בארבע וחצי השנים האחרונות. ומגדירה את המסע שלה כ״ירידה״ מהרי ירושלים לארץ השפלה (הולנד). היא פועלת לחיבור בין עולמות האימהות, האמנות וההגירה. היא יזמת פרוייקט "תדרים שבלב"- ביוגרפיה קולית בהזמנה אישית ובעלת הפודקאסט "אמנות טובה דיה".   בפרק שוחחנו אני ומורן על הנושאים הבאים: דיברנו על הסיבה שמורן בחרה דווקא בהולנד ובעיר דלפט, על תחילת הרילוקיישן שלה ועל הקורונה שדווקא נתנה לה את התחושה של "כניסה רכה" לעולם הרילוקיישן. דיברנו הרבה על שריר האומץ והיוזמה שמתחזק ברילוקיישן- גם כשזה קשור להכרויות עם נשים אחרות וגם כשזה קשור ליוזמות קהילתיות או יוזמות שקשורות לשוק העבודה. מורן כאמנית עובדת על פרוייקטים שקשורים לעיר ולתפיסת המקום בו אתה גר ולכן שוחחנו לא מעט על ההשפעה של הנוף (שטוח מול הררי, עירוני מול כפרי) על חווית המציאות וקצב החיים. דיברנו על ביקורים והדרך בה הם מפגישים אותנו מחדש עם המקום בו אנחנו גרות, מתוך נקודת המבט של המבקר. דיברנו הרבה גם על שייכות לישראל או כמו שמורן קוראת לזה ה"חוט לארץ". ומשם המשכנו גם לשיחה על זהויות- זהות ישראלית, עברית וזהות של זרים. לסיום שוחחנו על היוזמות הקהילתיות בהן מורן מעורבת כמו תוכנית "סיפורים נודדים" ושבוע הספר העברי בהולנד.   מורן לא רק מצאה זהות חדשה, זהות של זרות, אלא גם הכניסה אותה ושילבה אותה במארג הזהויות שלה- הישראלית, היהודית, העברית, היזמית, האמנית וההורית. ויחד עם כל מה שלמדה על עצמה היא ממשיכה לייצר את ה"חוט לארץ" גם לאנשים אחרים בקהילה שלה דרך הפעולות היזמיות שהיא עושה. עבור מורן היזמות היא הכלי שעוזר לה להיות בתנועה, לייצר עבורה טקסים חדשים ולהרגיש יותר שייכת ואני מזמינה אתכן לחשוב איזה טקסים אתן יצרתן לעצמכן במהלך הרילוקיישן, שעזרו לכן להרגיש שייכות.   תודה שהאזנתן לפרק ואם אהבתן את הפרק הזה, שתפו אותו עם אנשים נוספים שאתן חושבות שהוא יכול להיות רלוונטי עבורם. אשמח לשמוע גם מה לקחתם מהפרק לאימייל maya.chen.relo@gmail.com עוד פרטים על הפרוייקטים שמורן עושה אפשר למצוא באתר שלה https://www.moranaviv.com/   **מוזיקה ע"י https://www.scottholmesmusic.com/