הטקסטים מספקים סקירה מקיפה על דמותו ומשנתו של הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק, המכונה ה"משך חכמה", מחשובי הרבנים שחיו לפני השואה. המקורות דנים בהגותו המרכזית, שפותחה בספרו המפורסם "משך חכמה", שחלקו נכתב כבר בגיל 17. הדיון מתמקד בשני נושאים תיאולוגיים-השקפתיים עיקריים: הראשון הוא מהות הקדושה, אותה הוא מפרש לא כקדושה עצמית של חפץ או אדם (כדוגמת שבירת הלוחות או יראת המקדש), אלא כהכרה במלכותו ובשלמותו של האל. הנושא השני עוסק במעגל הגלות והגאולה, כאשר הרב מנתח את נבואת התוכחה ואת האיסור על עלייה "בחומה", ומחדש שאישור אומות העולם, כמו הצהרת בלפור וועידת סן רמו, מבטל את "פחד השבועות" ומחזיר לתוקף את מצוות יישוב ארץ ישראל. בנוסף להגות, המקורות מציגים סיפורים אישיים על ענוותנותו של הרב, מאמציו יוצאי הדופן להשכנת שלום בית, ואת התנגדותו המפורסמת לתפיסה ש**"ברלין היא ירושלים"**.