החומרים הנתונים מספקים סקירה מקיפה על רבי ישראל אלנקווה מספרד (המאה ה-14), שחבורו המרכזי הוא ספר המוסר "מנורת המאור". המקורות מציגים את הרב אלנקווה כדמות מרכזית בספרות המוסר, שפעלה בטולדו ונהרגה בפרעות קנ"א, תוך שהם מדגישים כי מטרתו של הספר הייתה לאסוף ולסדר מקורות אתיים והלכתיים מפוזרים (כמו אגדות, מדרשים, ותלמוד) ולהנגיש אותם לציבור הרחב. הניתוח הפנימי של החיבור חושף שהוא מורכב מפרקים נושאיים, כגון צדקה ותפילה, המייצגים את שני צירי החיים היהודיים (בין אדם לחברו ובין אדם למקום), ומבחינה רעיונית, הספר משמש כמודל-נגד לזרמים פילוסופיים בכך שהוא מסתמך באופן נרחב על ספרות הקבלה והמסורת היהודית הפנימית. כמו כן, המקורות דנים במחלוקת המחקרית אודות היחס הכרונולוגי והתוכני בין יצירה זו לבין חיבור אחר בעל אותו שם מאת ר' יצחק אבוהב.