המקורות עוסקים בעיקר בדמותו, פועלו ומורשתו של רבי עובדיה מברטנורא (הרע"ב), רב איטלקי מהמאה ה-15, הידוע בעיקר בשל פירושו המקיף והפופולרי למשנה ובשל איגרות המסע האתנוגרפיות שכתב בדרכו לארץ ישראל. הטקסטים מתארים את עלייתו לירושלים בשנת 1488, שם פעל לשיקום הקהילה היהודית המדולדלת על ידי הפחתת נטל המיסים והנהגה רוחנית וציבורית, עד שהפך לראש הרבנים בעיר. בנוסף, מנותח תיאורו הייחודי של הרע"ב את חיי הקהילות היהודיות בים התיכון, במיוחד בפלרמו, תוך הדגשת הניגודים בין הקפדה הלכתית לחריגות ממצוות יסוד כמו טהרת המשפחה. חלק מהמקורות ההלכתיים מחברים את יום פטירתו (ג' בסיוון) עם חג השבועות, ומציעים תובנות רוחניות על טהרה ואחדות בהקשר לקבלת התורה.