המקורות המצורפים מציגים סקירה רחבה של חייו, הגותו והשפעתו של הרב חסדאי קרשקש (בערך 1340–1411), מן ההוגים והמנהיגים היהודים הבולטים בספרד של ימי הביניים, אשר פעל בממלכת אראגון. הדיון מתמקד ביצירתו הפילוסופית המרכזית, אור ה׳, המוצגת כביקורת עמוקה על הפילוסופיה האריסטוטלית, ובעיקר על תפיסותיו של הרמב"ם, וכמקדימה רעיונית להתפתחות המדע המודרני.

קרשקש הציב במרכז עולמו הרעיוני את אהבת ה׳ ורצונו כיסוד הבריאה והנהגת העולם, במקום ההדגשה השכלית שאפיינה את הפילוסופיה הרציונליסטית. הוא פיתח השקפת עולם נועזת המדגישה דטרמיניזם אלוהי וגורסת את אינסופיותו של החלל והזמן, רעיונות שהשפיעו לימים על פילוסופים כרב ברוך שפינוזה.

המקורות דנים גם בעימות הפילוסופי שבין קרשקש לרמב"ם, המבטא את המתח שבין תבונה ואמונה, שכל ואהבה, וכן בקשרים האפשריים שבין רעיונותיו לבין תפיסות מאוחרות יותר בחסידות חב"ד – בין היתר סביב ההבדל בין תיאולוגיה של שלילה (תארים שוללים) לבין תיאולוגיה של מהות (תארים עצמיים).

בנוסף להגות הפילוסופית, המקורות מציינים את תפקידו הציבורי והמדיני של קרשקש כמנהיג קהילתי בתקופת המשבר של פוגרומי 1391, שבמהלכם נהרגו אלפי יהודים וקהילות שלמות נהרסו. בתקופה זו נדרש קרשקש להתמודד עם האתגר הרוחני והמעשי של האנוסים – יהודים שנאלצו להתנצר בכפייה – ולנסח מחדש את עקרונות האמונה והזהות היהודית מול מציאות קשה של רדיפות והתבוללות כפויה.