ב-2014 הייתה הפעם הראשונה שהרשיתי לעצמי להודות שחוויתי טראומה שקרתה שבוע לפני שמלאו לי 16. עד אותו רגע לא העזתי לדבר על כך.

לימים הבנתי שנוצרה בי תגובה הנקראת דיסוציאציה, ניתוק שמתרחש כשמנגנוני הנפש לא מסוגלים להתמודד עם חוויה שכרוכה בכאב.

כך נמחקה לי שנה מחיי.

במלאת 20 שנה לפיגוע ב״מצה״ שבו נרצחה חברתי, אורלי אופיר, החלטתי להתמודד עם הטראומה ולשוחח על כך עם מאיה בואנוס, היוצרת, השחקנית והעיתונאית, ששיתפה אף היא בהתמודדות שלה עם השכול שפגש אותה כשהייתה בת 14.

לקראת יום הזיכרון לחללי צה״ל ולחללי פעולות האיבה, הפרק השלישי ב״זה הסיפור שלנו״ מוקדש לנושא השכול. השכול של החברים.ות ושל המכרים.ות, של אלה שלא תמיד קיבלו כלים וליווי בהתמודדות עם הטראומה והרגישו שהשכול – לא שייך להם.ן

צילום מאיה בואנוס: חיים קמחי