נחרט בזיכרוני שבאחד מספרי האובדן ושכול שקראתי כונו אחים/יות שכולים/ות במונח the forgotten mourners, כלומר "המתאבלים הנשכחים". לאחר אובדן הם לרוב אלו שיותר קל להתעלם במידה או להקטין את אובדם/ן. "תהיו חזקים בשביל ההורים" אומרים להם. ”אתם עוד פה" מצהירים.

אך מה כולל אובדן של אח או אחות? האם יש שוני כאשר האובדן מתרחש בילדות, בגיל ההתבגרות או בחיים הבוגרים? מה רצוי שההורים השכולים ידעו לגבי התמודדות האחים/ות ומה כדאי שתזכור הסביבה?

היה לי הכבוד לארח את טל פסטרנק מגנזי. טל היא עובדת סוציאלי מהמומחיות ביותר בארץ בטראומה ואבל. היא מרצה, מנחת קבוצות, מפקדת תחום חוסן בענף הנפגעים של שריון וזרועות היבשה במיל'. והיא גם אחות אשר איבדה את האחים האהובים שלה, אבירם ואיתי בתאונת טיסה בשנת 2008.

הפודקאסט הזה שמופק באופן עצמאי, באולפן איכותי וללא פרסומות צריך את תמיכתם:

https://pay.grow.link/94a300d9d6c56130bb3e2bf4578c8d34-MjA1MDQ1Ng