הקטע הכי חשוב בהגדה?הקטע 'הא לחמא עניא' שנאמר בתחילת ההגדה הוא אקספוזיציה המכילה את הרעיון של ההגדה כולה. איזו נקודת מבט על ההגדה הוא פותח לנו?

מה נשתנה במה נשתנה?ארבע הקושיות הוא אחד הקטעים הקדומים ביותר בהגדה, קטע שעוסק בשינויים שיש בלילה הזה מכל הלילות. גם במה נשתנה בעצמו חלו עם השנים שינויים רבים, במספר הקושיות למשל. מהו השינוי המרכזי שחל עם השנים בארבע הקושיות ומה הוא מלמד אותנו?

בין זכירת יציאת מצרים לסיפור ביציאת מצרים:מה משמעות סיפור יציאת מצרים? הרמב"ם מונה שתי מצוות, זכירת יציאת מצרים וסיפור ביציאת מצרים בליל הסדר. מה מיוחד בליל הסדר לעומת שאר לילות בהם אנו מצווים לזכור את יציאת מצרים? התשובה טמונה בשוני שבין 'זכירה' ל'סיפור', שוני שמומחש כבר בפסקה הפותחת את ה'מגיד'.

שמור את חודש האביב:בחודש ניסן יצאו בני ישראל ממצרים ובחודש ניסן נכנסו לארץ ישראל. אכן, לפי פשוטו של מקרא ניתן היה לחגוג את פסח בכל זמן במהלך חודש זה. מה מזכירה לנו הדגשה זו של קדושת חודש ניסן?

יכול מראש חודש?ישנם כמה קטעים ומדרשים שלא תמיד ברור מה מקומם בהגדה. אחד מהם הוא הקטע הפותח בשאלה "יכול מראש חודש?". מה משמעות מיקומו של קטע זה? איזה אור הוא שופך על סיפור יציאת מצרים ועל מטרתה?

אופיו של שעבוד מצרים:לשעבוד יכולות להיות כמה רמות וכמה דרגות קושי שונות. מה היה אופיו של שעבוד מצרים? וכיצד משתקפת עובדה זו במדרשי חז"ל?

בפתיחה "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" אנו מקיימים את הדין שעל מנת לספר ביציאת מצרים יש להתחיל בגנות ולסיים בשבח. בגמרא מופיעה מחלוקת רב ושמואל אודות הגנות והשבח שצריך להזכיר - לפי שמואל הגנות היא שעבוד מצרים, "עבדים היינו לפרעה במצרים", והשבח הוא יציאת מצרים, ולפי רב הגנות היא "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" ואילו השבח הוא "עכשיו קרבנו המקום לעבודתו". למעשה אנו מקבלים את שתי השיטות אך יש לשאול - מה היסוד ונקודת המחלוקת בין רב ושמואל, מה ההבדל בין שני הסיפורים?

בכל דור ודור:בתוך המילים העוסקות בהשגחתו של הקב"ה באמירת 'והיא שעמדה' מזכירה לנו ההגדה ארועים היסטוריים קודרים 'שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו'. האם זו הדרך בה נרצה לתאר לבנינו ובנותינו את משמעות היות יהודי בעולם הזה? ההגדה משתמשת במקום נוסף בביטוי 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'. ובהבנת שימוש ההגדה בביטוי זה ניתן למצוא איזון, ואף תרופה לקושי והקדרות הכרוכים בו והימנעות מנסיגה לקורבניות ולפסיביות.

ההגדה דורשת את פסוקי 'מקרא ביכורים' מפרשת כי תבוא. המדרש המפורט מוליך אותנו בכל שלביה של יציאת מצרים ומנתח את שלביה השונים, עד לגאולה המבטאת את אהבת ה' לעמו.

מה בא להוסיף להגדה הקטע 'כמה מעלות טובות למקום עלינו'? הסברו של המהר"ל עוסק במשמעות העליה מהחול אל הקודש שמודגם בניסי יציאת מצרים ובפיוט 'כמה מעלות טובות'.

מה מיוחד בשלושת המילים "פסח מצה ומרור"? מהו ה"קסם" הטמון בהן לפיו מי שאמר אותן יצא ידי חובה ומי שלא לא יצא?

מה מייחד את סיפור יציאת מצרים מזיכרון יציאת מצרים עליו אנו מצווים במהלך השנה כולה? על משמעותה של החוויה של סיפור יציאת מצרים בליל פסח המביאה אותנו לכדי אמירת הלל כפרץ של שמחה. וכיצד לצד החוויה, שנעלמת כלעומת שבאה, אנו משמרים את הזיכרון לאורך השנה.

הציווי "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" הוא ציווי מיוחד. לעומת מצוות אחרות הקשורות בזכרון שדורשות מאיתנו לזכור את ארועי העבר בלבד. איך אפשר להרגיש תחושה שכזאת?

המשנה בפרק 'ערבי פסחים' היא התשתית לסדר פסח. במשנה כתוב בין השאר "ודורש מארמי אובד אבי עד שגומר כל הפרשה כולה". מדוע פרשה זו, פרשת מקרא ביכורים מספר דברים? מדוע לקחו חז"ל את הביכורים משבועות אל ליל הסדר?

את ה'מגיד' חותמת ברכת הגאולה "אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרור" בתחילת הברכה גנוז הסוד והעניין כולו.

בחלק האחרון של ליל הסדר, אחרי כל המצוות וקינוח הסעודה, בא הקינוח הרוחני "נרצה". בתחילת חלק זה, שמביא לידי ביטוי את כל העושר שספגנו בליל הסדר, יש פיוט של יניי "אז רוב ניסים הפלאת בלילה" שמתאר ניסים שארעו לישראל בלילה. בסופו מופיעה הבקשה "קרב יום שהוא לא יום ולא לילה", מה פשר סיום זה?