עם יד על הלב, אנשים (זה חוצה מגדרים) שונאים ניירת. יש כמה בודדים ובודדות כמוני שרק המחשבה על תיוק מעלה חיוך על פנינו, אבל רובנו ממש שונאים לתייק. אנחנו גם לא קוראים את המסמכים שלנו. לניירת יש המון חסרונות: היא תופסת מקום, היא מבולגנת, חלק גדול ממה שמגיע אלינו הוא בכלל זבל (פרסומות, דפי מידע שממילא אין צורך לשמור, מעטפות), תופסת אבק, לא אסתטית - והרשימה רק החלה. הרבה פעמים זה נראה ממש מפתה לקחת את כל הניירת שהגיעה הביתה, לסרוק או לצלם אותה ופשוט לשלוח לעצמנו באימייל. קל, פשוט, אלגנטי. לא תופס מקום. לא סופח אבק. אממה, בעיניי זו טעות מצערת (הכוונה היא לא למה שממילא מגיע במייל - זה יכול להישאר שם). ואני לא לבד בזה: גם Edna Eliad שמתמחה בארגון וסידור ניירת חושבת ככה, אם כי היא הרבה יותר קיצונית ממני באהבה לניירת, לאותו הארד-קופי של מסמכים. הפרק הנוכחי מוקדש לשאלה המעצבנת הזו של "איך כדאי לשמור את הניירת".