הפער בין המצב הקיים בעסק לבין התיכנונים גורם לי להתכווצות. רעיונות יש, גם תאריכים לסדנאות יש אבל אני לא מצליחה לפרוץ וזה מכבה אותי. מטבע הדברים ההתעסקות בפרסום, יצירת סדנאות וכד' יוצרים אצלי ציפייה שיהיו נרשמים, וזה לא קורה. לפחות לא כמו שהייתי רוצה. ואז מגיעה תחושת הכישלון. אוף.
מתסכל אותי שאני לא מיישמת הרבה הדברים שאני מתכננת וגם את הנושא הכלכלי נושף לי בעורף. תכלס, אני מאוכזבת מעצמי. למה? כי אני נזכרת איך לפני שמונה שנים התגרשתי בלי הרבה מידי הכנסה חודשית, הייתי בהיי מהגירושים אבל כלכלית לא ידעתי מה ילד יום. לא יודעת איך ומה וגם לא למה, ממש חודשים ספורים לתוך הסטטוס החדש מצאתי את עצמי עם גשם של עבודה מבורכת, קבועה כשכירה וקבועה כעצמאית וגם שפע של עבודה כעצמאית לא קבועה בתחום הצילום. זה היה נפלא. והמשיך זמן קצר מידי, רק שנתיים עד תחילת הקורונה. בקורונההכל עצר בבת אחת והיה די נחמד בבית, למדתי מלא קורסים והכשרות שקשורים לתחום הטיפול והבנתי שזו הדרך החדשה. בשנה האחרונה החלטתי שהגיע הזמן לעשות את ההסבה ולהשקיע בעיקר בזה. בחקירה עצמה אני מפרטת יותר מה ואיך וכמה והכל.
ב3.9.25 מפגש אקספלור נוסף, בנושא כסף, ללא עלות. כנסו לדף באתר יש שם קישור לקבוצת הוואטסאפ