בפעם שעברה טליה ואני מילאנו דף שיפוט וחקרנו משפט אחד. הפעם, כבר בתחילת המפגש, בחלק של הבחירה של המשפט לחקירה, טליה לא זכרה ולא הבינה איך אמרה מה שאמרה במגש הקודם. כשזה קורה אני מבינה שמשהו בתודעה זז, השתנה במהלך החקירה הקודמת. כלומר, גם כשעולים עדיין רגשות קשים או אין סליחה וקבלה של מה שהיה, כן יש זווית ראיה שונה. וזה מעולה! (אני רוקדת בכיסא). העבודה של ביירון קייטי עובדת. משם אנחנו מתחילות לתהות מחדש על המשפטים שיהיו רלוונטים באותה סיטואציה.

דבר נוסף שאני שמה לב אליו מאוד בפגישות הוא הזמן שיש "הפרעות" מבחוץ, הודעות שמגיעות, טכנאים שמתקשרים... מדוע הסחות הדעת האלה מגיעות ומה הם משרתות? אני משאירה את ה"הפרעות האלה" כאן כסוג של עדות עבורי שטליה אכן עושה עבודה ומידי פעם הראש זקוק לרגע הפסקה.

ספויילר, בסוף המפגש טליה מרגישה תסכול וחשוב לי להזכיר שאנחנו עובדות וחוקרות ופורמות פלונטרים של שנים. אז בלי הרבה סיומות, בואו נמשיך למפגש הבא עם אותו דף שיפוט. להתראות,

עידית וגנר