עוד פרק מבטנה המלאה של ׳לשון הרע לה׳ והפעם נופר וטליה משוחחות תחת שמי ׳אולפני הקצה׳ ברומה של תשוקה.
כן, זו ששורפת, זו שמכלה, זו שלא מרפה, זו שאינה עקבית, זו שמזכירה לנו בדיוק מאיפה באנו ולאן נלך, זו שאומרת לנו ׳אסור׳ אבל אנחנו נגע באש ונזרוק אליה הכל עד שנחדש את הפרא שבנו וירגעו בנו הרוחות עד הפעם הבאה.
האם נוכל להתגבר על המתח שנוצר בין ה׳אין׳ ל-׳יש׳? אולי זה הכלא שאנחנו מטפחים, איך אפשר לוותר על הלכלוך שבחיים האלה? איך נרגיש בנוח עם מה שבר חלוף?
שורשינו הקטועים יחפשו תמיד את מושא תשוקתינו.
ומה קורה כשמושא תשוקתינו מושג?
תגידו לה.
הפרק הוקלט ושודר בתאריך 23_13_25