יותר מחמישים שנה מנסים לפתח את ״הגלולה לגבר״, אותה גלולת קסם שתשמש אמצעי מניעה יעיל, בטוח וחיוני עבור גברים ותוריד מעט מהאחריות של נשים למנוע היריון לא רצוי. אבל ׳פרויקט גלולה׳ תקוע. אין היענות. אין היתכנות. שנים של חינוך מיני והתוויה חברתית הובילו לכך שמניעת היריון נמצאת כמעט כולה באחריותה של הצלע הנשית במערכת הזוגית. אבל בשנים האחרונות המחט החלה לזוז. ניתוח לכריתת או קשירת צינורית זרע הופך להיות ברירת מחדל של גברים רבים שנמצאים במערכת יחסים זוגית שבה הסתיים פרק הילודה, גברים גרושים או אל-הוריים. בארצות הברית, בעקבות החקיקה האגרסיבית נגד הפסקות היריון יזומות, מספר הגברים שערכו בשנה האחרונה ניתוח שכזה הכפיל את עצמו ורופאי משפחה מציעים את הניתוח בקליניקה שלהם, ללא הרדמה וללא תופעות לוואי.  ומה קורה בישראל? הכל מסתבך, כרגיל. בשל סיבות פוליטיות, דתיות ופרקטיקות רפואיות, מאד קשה לעשות ניתוח לכריתת צינורית הזרע בישראל. הניתוח לא מכוסה על ידי הביטוח, מעטים הרופאים שמבצעים אותו והוא לרוב בהרדמה מלאה או בטשטוש, מה שמצריך חדר ניתוח (ועלויות גבוהות). למה זה קורה? האם יש סיכוי לשינוי? ואיך מרגישים אחרי?  בפרק הנוכחי התראיינו נוגה פרידמן, דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, שערכה במסגרת התזה שלה מחקר מקיף על גברים שעברו ניתוח לכריתת צינורית הזרע בישראל. אבנר ואליענה, הורים לארבעה ילדים מראש העין, סיפרו על תהליך כריתת הזרע שעבר אבנר, על העלויות והתגובות במשפחה ובמעגל החברתי שלהם. האם נעודד את בני הזוג שלנו לעבור ניתוח לכריתת צינורית הזרע? האם יש סיכוי שזה יהפוך לניתוח בסל הבריאות הישראלי? ואיך זה משפיע על יחסי המין? האם לספר לדייט שלך שעברת את התהליך? התשובות לכל השאלות הללו ועוד מחכים לכם ולכן בפרק וגם בקבוצת הפייסבוק שלנו ״מה את אומרת״ שתפו כי זה חשוב ונחמד וגם דרגו אותנו (כי זה חשוב ונחמד)