ההודעה הכי מפחידה שהורים בישראל יכולים לקבל נפתחת במילה "הורים יקרים". הורים יקרים, אין היום גננת ולכן הגן לא יפתח. הורים יקרים, הסייעת עזבה. הורים יקרים, המורה חולה בקורונה. נעדכן מי יהיה עם הילדים. תחום החינוך בישראל נמצא במשבר שלא היה כמותו מעולם. פחות ופחות אנשים מוכשרים וראויים פונים לחינוך, המעמד של דמות חינוכית בחברה הישראלית נשחק עד תום, השכר מביש ומי שכן נמצא במערכת נאלץ להתמודד גם מול ההורים וגם מול דרישות לתפקד במערכת מקרטעת, מיושנת ולא מותאמת למאה העשרים ואחת. במקביל, הקורונה, גאות מחירי הנדל"ן וכמויות הכסף שזרמו להייטק, שינו את מודל התעסוקה בישראל. היום אף אחת לא רוצה להיות גננת. לא כשהיא יכולה להיות מנהלת משאבי אנוש בחברת הייטק (גם סוג של גננת לפעמים) בשכר משולש ועם תנאים ולא צריך ללכת עד להייטקס. יש היום אלפי משרות שמשלמות שכר ראוי ולא דורשת להתנהל עם נזלת או להחליף חיתולים. במצב הזה ישראל מתרוקנת מנשות ואנשי חינוך, בסקטור הפרטי והציבורי. בבתי הספר ובגנים. בפרק החדש של 'מה את אומרת' יצאנו לבדוק – למה אף אחת לא רוצה להיות גננת? דיברנו עם אחינעם חנניה, יזמית ומנחה חינוכית, בעלי של "ילדי הטבע הדמוקרטי בתל אביב" שסיפרה לנו על השבר שבו נמצאים הגנים הפרטיים בישראל (ולמה גן עולה כל כך הרבה כסף וזה עדיין לא מספיק). עם עדי בסון, מנהלת את מחלקת הגיוס וההדרכה במנהל החינוך בעיריית תל אביב שמספרת על הקושי באיתור וגיוס אנשי חינוך למערכת ועם דורית חזן, יו"ר ארגון גננות מחנכות מבית ההסתדרות הלאומית  שסיפרה את הזווית של הגננות ואיך הן מרגישות מול המציאות החדשה שנוצרה. רוצות לספר לנו מה חשבתן על הפרק? מתחשק לכם לדבר עוד קצת על הנושא? יש זוית שלא חשבנו עליה ותרצו לחלוק? מחכות לכן גם בקבוצת הפייסבוק שלנו