מתחת לדפוסי ההתנהגות שלנו שאנחנו מנסות לפתור, מסתתר פצע שאנחנו חוששות לפגוש.
אנחנו מספרות לעצמנו שמה שמפריע לנו זו ההתנהגות שלנו- ביקורת עצמית, כעס, דחיינות. אבל כל אלו הן רק הסוואות לרגש עמוק כואב ושורשי- שעדיין לא אזרנו את האומץ לפגוש אותו.
באמצעות ההתנהגות החיצונית והניסיון לפתור אותה- אנחנו נמנעות מלגעת במה שבאמת כואב.
ואם נסכים לצלול פנימה שכבה ועוד שכבה ועוד שכבה נמצא מתחת את הרגש האמיתי, זה שאנחנו כל כך נמנעות מלהרגיש.
ושם יתחיל הריפוי- של הרגש, של הדפוס, של המחלה, של התקיעות.
תובנה מטיפול שהפכה לפרק, סקרנית לשמוע איפה זה פגש אתכם שתפו אותי בתגובות מתחת לפרק