חנוכה, חג האור, פוגש אותנו קצת אחרת השנה.
בתקופת לחימה, בתקופה של כאב ואבל, במצב מתמשך של שגרה משובשת, ערפל ואי וודאות.
מה קורה לנו כשקשה לראות את האופק? כשאין הרבה אור ולא ידוע מתי זה ישתפר?
מדוע אנו זקוקים לוודאות כבני אנוש ואיך זה קשור לילדות ולהתפתחות שלנו?
איך אנחנו עובדים עם אי-וודאות בקליניקה? איך נעים מעמימות לבהירות בגישת ההתמקדות?
ומה עושים כשאי אפשר וככה זה כרגע - איך נוכל להכניס עוגנים קטנים של בטחון וודאות באי-וודאות גדולה?
נעשה זאת באמצעות הכרה והסכמה ובאמצעות קרקוע ונוכחות.
על כל אלו בפרק זה, לכבוד חג חנוכה מוכר אבל שונה.
מוזמנים להאזין, לנסות ליישם, ולפתוח פתח לאור למרות התקופה.
שיהיה לנו חג מאיר ככל שניתן, שנדליק אורות קטנים ונזכה לאור גדול במהרה.
דנה.