לפני כמה חודשים היה לי חלום. היום – הוא מתחיל סוף סוף להתגשם. אבל הדרך לשם? לא הייתה פשוטה בכלל.
בדצמבר האחרון הזמינו אותי ל"ישראל היום" לצלם סרטוני שאלות-תשובות עם אביחי שלי, שהוא גם כבד שמיעה וגם עיוור. בגלל שאביחי לא יכול היהלקרוא את הדפים שהכינו לנו, קיבלתי את תפקיד ה"מנחה". מה שהתחיל כקטע קצר הפך לשעה שלמה של צילומים – ובלי שתכננו יצרנו פרק של פודקאסט. כשיצאתי מהצילומים, הרגשתי משהו שלא הרגשתי הרבה זמן. ״זה זה! זה הדבר הבא שלי!״ אמרתי לצוות של "ישראל היום: ״בואו נעשה מזה פודקאסט אמיתי – שאנשים עם מוגבלות יראיינו אנשים עם מוגבלות״. הם מאוד התלהבו, אבל אז הגיע המשפט ששבר לי את הלב: ״זה היה פרויקט חד-פעמי, ליום השוויון לזכויות לאנשים עם מוגבלות. אנחנו לא עושים פודקאסטים."
יכולתי לוותר. אבל לא ויתרתי. כי הניצוץ הזה לא עזב אותי. אמרתי לאתי: ״אני לא זוכר מתי התלהבתי ממשהו ככה מאז שעליתי פעם ראשונה לבמה״. אחרי חודשים של ישיבה בבית בגלל המלחמה, התחלתי לברר עלויות של אולפנים להקלטה. ואז כמובן באה המכה הראשונה: הנגישות. כמעט כ אולפן שבדקתי – לא היה באמת נגיש. שירותים נגישים? כמעט ואין. וכשהיה אולפן מתאים – המחיר היה מטורף. חזרתי לימיי ככלכלן, הכנתי תוכנית כלכלית עם כל ההוצאות – ופתאום זה היכה בי: אין לי שום דרך להשיג סכומים כאלה. והדבר שהכי תסכל אותי? ידעתי שאני חייב לעשות את זה. אי אפשר לעשות פודקאסט מפרק אחד. זה משהו שחייב להתמיד בו, או שלא יהיה לו סיכוי.
יכולתי לוותר. אבל לא ויתרתי. ניסיתי למצוא מימון. פניתי לעמותות לשילוב עם מוגבלות. כולם אמרו לי "לא." ואני? אני לא אוהב לבקש טובות. בטח לא במחיר של התערבות בתוכן שלי. אבל גם כסף – לא היה לי. אז חשבתי על הדסטארט. שבועיים ישבתי על קמפיין. כתבתי פוסטים, צילמתי סרטונים, הכל היה מוכן. הקמפיין היה אמור לממן 12 פרקים לחצי שנה. חשבתי שאחר כך יגיעו חסויות שיכסו את ההמשך. אבל רגע לפני שלחצתי על כפתור ה"העלה קמפיין" – הכלכלן שבי עצר אותי. מה אם לא יהיו חסויות? מה אם אחרי 12 פרקים פשוט אגווע בלי יכולת להמשיך? לא יכולתי לקחת את הסיכון הזה.
יכולתי לוותר. אבל לא ויתרתי. אז התחלתי לבדוק איך אני עושה את זה לבד. בדקתי עם ChatGPT איזה ציוד אני צריך. לגביהסאונד? אין בעיה, אני מבין בזה. צילום? סיפור אחר לגמרי. יש לי רק את האייפון. אז הרמתי טלפון לעמית טרש, חבר שלי, הצלם והעורך וידאו של כל מופעי הסטנדאפ שלי. סיפרתי לו את כל הסיפור, והוא עצר אותי באמצע ואמר: ״נניח והצלחת להרים את הסט לבד. מי מפעיל את הכל בזמן שאתה מצטלם?״ אמרתי לו: ״אני״. עמית הקשה עלי ״ואם המצלמה או ההקלטה יעצרו באמצע?״ עניתי לו ״לא חשבתי כזה רחוק.״ ואז עמית אמר משפט שלא ציפיתי לו: ״תקנה את הציוד. אני בא לצלם״. לא יודע מה עשיתי בחיים שזכיתי בחבר כזה מדהים
אז קניתי את ציוד הסאונד בשקליי האחרונים, צילמנו כבר שלושה פרקים.והם יצאו – וואו.
ואני גאה להכריז: ״נכים ללא מעצורים״ – הפודקאסט החדש שליעולה לאוויר ב-10.3!
בכל הפלטפורמות הגדולות – בחינם.
והמסר שלי אליכם?
אל תוותרו על החלומות שלכם.תמיד יש דרך – היא לא תמיד ישרה, לפעמים היא מתסכלת, ולפעמים היאמרגישה בלתי אפשרית. אבל אם אתם באמת רוצים את זה?אל תפסיקו לחפש את הדרך. היא קיימת.