הבנים שלנו.
לפעמים כמו סברס, נראים קשוחים, קוצניים וחזקים מבחוץ אבל רכים רכים ומתוקים מתוקים בפנים.
שנים שמוצב בפניהם רף של גבריות עליו יש מחיר גבוה, ומצד שני אנחנו רוצים וצריכים (למען ההתפתחות הבריאה שלהם) להעניק להם לצידו את הלגיטימציה ואת הכלים לטפח מודעות רגשית , אמפתיה ויכולות לתקשר טוב יותר עם זולתם.
שאחרת מה האופציה? להדחיק כעס, עלבון, שמחה, התרגשות, פחד מכשלון וכו'? לשתוק אותם?
כל כך הרבה מחקרים מראים שבנים מגיל צעיר מורחקים מאד מחיי הרגש שלהם אל עבר שתיקה... אבל האמת היא שממש כמו שבנות מרגישות ומבטאות רגש שיוצר גשר ליחסים ותקשורת גם
הבנים גם יכולים ורוצים, כן, ויש להם עולם רגשי מלא ועמוק ורגיש מאד מאד, רק שהוא לא תמיד נגיש להם כי הם לומדים מגיל קטן לסגור אותו בקופסא.
והרגש הזה? לאן הבן אמור להוליך אותו?
הוא לא תמיד יודע לאן, אז במקום לדבר אותו, הבן מתנהג אותו... ואז מגיעות התקריות בבית, את אומרת לו מילים ומנסה לדבר איתו והוא בתגובה שם את השמיכה על הראש ובוכה בשקט או שותק...
לפעמים אבא מנסה עם ארגז הכלים שלו ומעט מילים של רגש פוגשות מעט אחרות ובסוף משחק בכדור מצליח איכשהו להיות לגשר, זמני...
ולפעמים מגיעות הערות מהגננת, או מהמורה... שפה הוא הרביץ ושם דחף, שפה הוא שותק וכששואלים אותו "למה?" הוא פתאום בוכה ורץ להתחבא באיזו פינה שרק לא יראו את הדמעות.
בפרק החשוב הזה דיברנו על להיות הורה לבנים, על התפקיד שלנו בגדילה שלהם ועל כמה חשוב כהורה שמגדל בן להבין למה זקוקים בנים כדי להיות לגברים שלמים מבחינה רגשית ומה המחיר שהם משלמים בחברה שמדגישה כוח, קשיחות, חספוס ואיפוק רגשי כמאפיינים של הבן הממוצע.
משה מרגיש שבגלל שיש לו רק בנות אז הוא לא מבין גדול בנושא, ומבקש מעדי אחות לאחים ואמא שמגדלת שלושה בנים וגם מדריכה הורים בנושא הזה כבר הרבה שנים, לתת כלים אימהות ואבות לבנים.
מחכים לכם בפרק , האזנה נעימה ומעוררת מחשבה!
נשמח לתגובות שלכם, למילים טובות, וגם הצעות לשיפור ייעול ונושאים נוספים שהייתם שמחים שנדבר עליהם.
אפשר לשלוח למייל שלנו: mail@adiharpaz.co.il - תגיבו, תשתפו ותכתבו לנו. נשמח לשמוע מכם.