ברוכות הבאות וברוכים הבאים לפודקאסט של ״המוסך״, המוסף לספרות. האורחת שלנו הפעם היא נוגה פרידמן. בפתח ספרה ״ימים כקלקולם״ היא כותבת: ׳הפוזיציה שלי עכשיו היא של מלכת האבל, רס״מית העצב, פאקינג אלמנת צה״ל שכולם אומרים לה כל היום, ״מה שאת רוצה,״ ״איך שאת מחליטה,״ ״תעשי מה שאת צריכה,״ כשהכוונה היא בעצם ״תעשי מה שאת אמורה, מה שתמיד עושים, מה שנהוג...״ אלא שפרידמן אינה עושה את מה שמצופה ממנה, לפחות לא בעולם היצירה שלה. את האבל שלה על מותו של עידו – בן זוגה ואבי שלושת ילדיה, שנהרג בקרב בשבעה באוקטובר – היא תיעדה ביומן מצולם (שהפך לסרט ״שום דבר לא בסדר״ בבימויו של רני סער); בקומיקס חריף (״גוף ראשון רבים״) באלבום שירים שהיא מקליטה בימים אלה, אבל שירים מתוכו היא כבר ביצעה בפסטיבל ישראל (וחלקיק מהם משולב כאן בשיחה) ועתה גם ביומן כתוב. פרץ היצירתיות הזה הפתיע גם אותה. לקח לה זמן, אבל עכשיו היא כבר מוכנה לקרוא לעצמה סופרת. 

שמי דפנה לוי, אני מעורכות המוסך ואני שמחה שהצטרפתם לשיחה שלי עם נוגה פרידמן.