יואל טייב חי בפריז, העיר שנולדו בה הוריו אף שהוא עצמו נולד וגדל במדינת ישראל. אנחנו משוחחים על עברית שאינה קשורה לטריטוריה מסוימת, על האודיסאה והתרגומים שלה לעברית ולצרפתית ועל איך לעודד הוצאה לאור של שירה עברית בעולם. במהלך הפרק יואל מקריא את יצירת השירה הזו בפרוזה שפורסמה בהו! 29 :
עַכְשָׁו שֶׁאֲנַחְנוּ גָּרִים יַחַד בְּעִיר זָרָה (פֶבְּרוּאָר 2025)
Et lui, toute la nuit, roulé dans la plus fine laine,
Il songea au voyage qu'Athéna lui conseillait.
אוּלָם הוּא הָיָה כָּל־אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, מְכֻסֶּה עוֹר־כְּבָשִׂים,
חוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ וּמְהַרְהֵר בַּדֶּרֶךְ לוֹ פַּלַּס הִתְּוָתָה.
(אוֹדִיסֵיאָה, שִׁיר רִאשׁוֹן, תִּרְגְּמוּ פִילִיפּ זַ'קּוֹטֶה וְשָׁאוּל טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי)
א.
הָאוֹר לָבָן יוֹתֵר וְצוֹנֵן הַיּוֹם מִסָּלוֹן הַמִּטְבָּח וּכְבָר זְמַן רַב כָּל כָּךְ שֶׁאֲנַחְנוּ גָּרִים יַחַד. אַתָּה בַּסָּלוֹן מְלַמֵּד אֵיךְ לִמְצֹא נִגְזָרוֹת וּגְבוּלוֹת וַאֲנִי בַּמִּטְבָּח הַקָּטָן מַקְשִׁיב לְךָ, מַבִּיט בָּאוֹר, בַּכֵּלִים שֶׁמְּחַכִּים בַּכִּיּוֹר, בָּאוֹדִיסֵאָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל שֻׁלְחָנִי, וְחוֹשֵׁב שׁוּב עַל טֶלֶמְכוּס שֶׁיָּצָא לְמַסָּע כְּדֵי לְחַפֵּשׂ אֶת אָבִיו אֲבָל לֹא כְּדֵי לִמְצֹא. אֲנִי זָקוּק לְסִפּוּר כְּדֵי לְהַנִּיחַ רְטִיָּה הֲדוּקָה עַל הֵיכָן שֶׁזּוֹכְרִים. אֲנִי זָקוּק לְךָ שֶׁתְּסַפֵּר לִי סִפּוּר.
ב.
אוֹדִיסֵאוּס שָׁב הַבַּיְתָה וּבָזֶה אֵין גְּדֻלָּה, בְּכֵנוּת. טֶלֶמְכוּס עָצוּב תָּמִיד. הוּא נִמְלַט מִבֵּיתוֹ לְשׁוֹטֵט בַּיָּם הֶעָקָר. הָאֹמֶץ שֶׁלּוֹ מְדַכְדֵּךְ.
ג.
לְאָן נוֹסְעִים? הֵיכָן מְנִיחִים אֶת הָרֹאשׁ בַּלַּיְלָה? מִי עוֹטֵף אוֹתָנוּ וְשׁוֹמֵר עָלֵינוּ כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מְפַחֲדִים? אֵיךְ נִכְשָׁלִים? אֵיךְ מְוַתְּרִים עַל מָה שֶׁנִּשְׁאָר מֵאָחוֹר? אֵיךְ מְסַפְּרִים סִפּוּר?
ד.
אֲנִי זָקוּק לְסִפּוּר כִּי הַכֹּל פָּרוּם בַּדִּמְיוֹן שֶׁלִּי. הַזִּכָּרוֹן שֶׁלִּי דַּק וְשָׁבִיר, וְהָאוֹר הָעוֹבֵר דַּרְכּוֹ מְסַנְוֵר. רָאִיתִי אֶת הַיַּרְגָּזִים מְבַקְּשִׁים זְרָעִים עַתִּירֵי שֻׁמָּן בַּחֹרֶף הַקַּר, רָאִיתִי אֶת הָעַקְעַקִּים מִתְכַּדְרְרִים מִקֹּר, מִתְיַפִּים, מִתְהַדְּרִים בְּנוֹצוֹת לְבָנוֹת וּכְחֻלּוֹת וּשְׁחֹרוֹת. רָאִיתִי אֶת הַיַּקִּנְתּוֹן שֶׁהִצְלִיחַ לִישֹׁן כָּל הַחֹרֶף וְעַכְשָׁו הַיָּמִים הִתְאָרְכוּ וְהוּא זָקוּף וְסָגֹל. רָאִיתִי אֶת גִּזְעֵי עֲצֵי הַדֹּלֶב הַמְּחֻטָּטִים, הָעֵירֻמִּים, הָעֲצוּמִים, וְאֶת נִצָּנִי עֲלֵיהֶם. פַּעַם מִזְּמַן, כְּשֶׁאֲנִי וְאָבִי עוֹד הָיִינוּ צְנוּפִים זֶה בְּתוֹךְ זֶה בְּגוּפָם שֶׁל הוֹרָיו, הֵם צָלְחוּ אֶת הַיָּם הַתִּיכוֹן וְעַגְנוּ בְּמַרְסֵי. רָאִיתִי אֶת הָאוֹר שֶׁזִּנֵּק וְנִתֵּר מִן הַיָּם בַּנָּמֵל שֶׁל מַרְסֵי אֶל עֵינַי וְרָאִיתִי אֶת הָאֹרֶן הַיָּרֹק וְאֶת אֶבֶן הַגִּיר הַלְּבָנָה וְהֵרַחְתִּי אֶת מֵי פְּרִיחַת הַהֲדָרִים וְיָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי עֵבֶר.
ה.
כְּמוֹ טֶלֶמְכוּס הִפְלַגְתִּי עִם שֶׁבַע מִזְוָדוֹת וְאִתְּךָ וּבִקַּשְׁתִּי חַיִּים אֲחֵרִים. כְּמוֹ טֶלֶמַכוּס שׁוּב וָשׁוּב מְכֻסֶּה בִּשְׂמִיכָה אֲנִי לֹא יָכוֹל לִישֹׁן וְחוֹשֵׁב עַל הַמַּסָּע וְעַל הַיָּם הֶעָקָר, הַכֵּהֶה כַּיַּיִן, שֶׁאוּלַי לְעוֹלָם לֹא אֶרְצֶה לַעֲזֹב כִּי מָתוֹק הָאוֹר שֶׁעוֹטֵף אֶת עֵינַי. אֵיזֶה עָתִיד מְחַכֶּה לָנוּ בְּאַחַת הַגָּדוֹת וְאֵיזֶה עָבָר נְסַפֵּר בּוֹ? אֵיךְ נְזַהֶה אֶת חוֹפָיו? אַתָּה מַצִּיעַ לִי לִישֹׁן עַל חָזְךָ כְּשֶׁאַתָּה עוֹד עֵר וְקוֹרֵא וַאֲנִי מִתְרַצֶּה.
ו.
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַלֵּב מִתְרַחֵב וְהַנֶּפֶשׁ נַעֲשֵׂית קַלָּה וְהַגּוּף מִתְרַפֶּה וְנִרְדָּם, הָעוֹלָם פָּשׁוּט וּמַפְחִיד וְחָשׁוּךְ. רַק בֵּין יָדְךָ וְעֵינֶיךָ אוֹר כָּחֹל בּוֹהֵק מִמָּסַךְ הַטֵּלֵפוֹן. רַק עַל חָזְךָ הָעוֹר רַךְ וְצוֹנֵן וְתַחְתָּיו כְּלוּב צְלָעוֹת וּבְתוֹכוֹ עוֹרְקִים פּוֹעֲמִים. הַמְּצִיאוּת דּוֹעֶכֶת וּקְטֵנָה וּמִתְנַמֶּכֶת בְּתוֹךְ קְלִפַּת הַגֻּלְגֹּלֶת. הֵד מְמַלֵּא אֶת נָפְחָה. שֶׁקֶט נִצַּת וּבוֹעֵר וְעָשֵׁן. רֶגַע לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מַתִּיר לַשְּׁרִירִים לְהִפָּקַח, לָעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַחֹשֶׁךְ –
עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור
קריין: אריה מרקו
מוזיקה: ׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״